צ'יצ והנעלים שנגנבו ממסגד חסן בק – לזכרו של שלמה להט שנפטר השבוע בגיל 86

צ'יצ והנעלים שנגנבו ממסגד חסן בק – לזכרו של שלמה להט שנפטר השבוע בגיל 86

או

מדוע האשים אותי שלמה להט צ'יצ בגניבת הנעלים שלו בעת שביקר במסגד חסן בק בנובמבר 1981 ?

שלמה להט צ'צ וכותב שורות אלה באחד הוויכוחים הנוקבים

מאת אילן שחורי 

מאות אלפי מילים כתבתי במשך השנים, ככתב "הארץ" בת"א, על שלמה להט צ'יצ ז"ל, שביום רביעי לפנות בוקר הלך לעולמו בן 86. לוויתי באופן הצמוד ביותר את שלמה להט כראש עיריית ת"א מראשית 1978 ועד סוף שנות ה-80, במשך למעלה מעשור. למדתי להכירו, להעריכו וגם לחבבו, למרות שלא תמיד הסכמנו בעניינים שונים וב"הארץ" פרסמתי נגדו  לא מעט מאמרים נוקבים וחדים, אך גם מאמרי הערכה. צ'יצ' קידם את תל אביב הפך אותה לעיר מודרנית חייה ותוססת. הוא לא רק קבע את הסיסמה "עיר ללא הפסקה" אלה גם הפך אותה לכזו.

שלמה להט (מימין) בעת שארח את נשיא צרפת מיטראן בת"א 3.3.1982 . באמצע כתב "הארץ" בת"א

את השפיטה האמתית, האקדמית, על  19 השנים שכיהן כראש עיריית ת"א, ניתן יהיה לעשות אולי בעוד שנות דור. אבל גם כיום ההסכמה היא פה אחד שלהט היה אחד מראשי העיר הטובים ביותר  שקמו לעיר הזו, ברמה של מאיר דיזנגוף וישראל רוקח. יד הגורל קבעה כי המועד בו נפטר שלמה להט, ז' בתשרי הוא בדיוק היום, אך 78 שנה קודם לכן,  בו נפטר מאיר דיזנגוף, ראש העירייה הראשון של תל אביב. מדהים להיווכח כי להט שניסה ואף הצליח ללכת בדרכו של דיזנגוף, לפאר ולרומם את עירו, נפטר באותו יום בלוח השנה, בו נפטר ראש העיר האגדי וגם קבריהם של השניים יהיו מעתה במרחק פסיעות בודדות בבית הקברות טרופלדור, הישן של תל-אביב.

פרק ראשון מתוך סדרה של 7 פרקים על תפקודו של להט בעיריית תל אביב במחצית תקופת הכהונה השנייה שלו

שני הישגים בולטים ללהט בשנות כהונתו. ראשית פתיחתה של העיר לתרבות ובילוי בשבתות. להט, באומץ רב וללא חשש או פחד, התעמת עם הסיעות הדתיות בקואליציה העירונית, גרם למשבר גם בדרג הלאומי ואיום בפירוק הקואליציה של הליכוד עם המפלגות הדתיות והחרדיות, אך השיג לבסוף את מה שרצה. בסיוע ובביצוע של סגנו לנושאי החינוך והתרבות  יצחק ארצי ז"ל ( האבא של שלמה) נפתחו לראשונה התיאטראות בשישי בלילה וכמובן בתי הקולנוע והעובדה נוצרה. שנית, להט היה האיש שהחזיר את חוף הים לתושבי תל אביב.

מטה הבחירות של שלמה להט, לאחר שנבחר לתקופת כהונה שנייה

בראשית שנות ה-70, יזם קודמו בתפקיד, יהושע רבינוביץ ז"ל, פרויקט שאפתני להקמת המע"ר העירוני בשכונת מנשיה בגבול בין יפו לת"א ותכנן בהקשר לכך, כבישים בינעירוניים לאורך  איזור הטיילת בשפת הים, מהלך שהיה מנתק את הים מתושבי העיר. אחת ההחלטות הראשונות של להט כראש העירייה הייתה ביטול תוכנית המע"ר הזו של רבינוביץ והעברת המע"ר לאיזור נתיבי איילון. "אני לא אתן לגזול את הטיילת מתושבי תל-אביב", אמר אז להט באחת הראיונות איתי. אמר ועשה וכיום הטיילת של תל אביב נושאת את שמו וטוב עשה ממשיכו בלשכת ראש העירייה, רוני מילוא שהחליט לקרוא את הטיילת על שם צ'יצ עוד בחייו, אחת הפעמים הבודדות שעיריית ת"א נוהגת כך.

שלמה להט מביע דעתו במילים ובתנועות ידיים על אחד המאמרים שפרסמתי. באמצע עוזרו ומנכ"ל קרן ת"א לפיתוח דאז חנן בן יהודה ז"ל

נכון, בתקופת הכהונה הראשונה שלו כראש עירייה נהגו ללגלג על צ'יצ ולומר כי כעיקר עיסוקו הוא לגזור את הסרטים בפרויקטים שתכנן קודמו בתפקיד יהושע רבינוביץ. אכן רוב היוזמות של רבינוביץ הסתיימו בתקופתו של צ'יצ והוא חנך אותם, אך שלמה להט ידע להכניס לפרויקטים הללו, כמו פארק הירקון, מרכז גולדה ועוד את הטעם והריח ולהובילם לפעילות שיא למען תושבי העיר. עד היום קיימת מחלוקת על החלטתו לשנות את כיכר דיזנגוף בתל-אביב, ציצ' הושפע אז מסגנו הנמרץ לענייני תחבורה דוד שיפמן ז"ל שהוביל את הרמת הכיכר ולהט התגייס למהלך בכל מעודו. לימים התבטא כי אחד הדברים שהוא מתחרט עליהם הוא שינוי כיכר דיזנגוף. כזה היה צ'יצ'. לטוב ולרע. הוא הנהיג בעיר ובעירייה שיטות משלו. חלקם טובות, חלקם זכו לביקורת נוקבות.

הידיעה שהופיע ב"הארץ" לאחר המהומה בעקבות אישור חוק ניקוי מדרכות שיזם צ'יצ'

שלמה להט בארבע תקופת הכהונה שלו, דאג לאזרח הקטן.  הוביל את שיקום השכונות באיזורי העוני. הפך את נווה צדק מאזור בלתי נסבל לאחד ממוקדי התרבות הגדולים של העיר. שיקם את שכונת התקווה והשקיע רבות בשכונות יפו והדרום. להט היה נוסע ברחובות העיר, גם בחמש לפנות בוקר ואם היה רואה ערימת זבל או לכלוך, היה מיד מתקשר ליחיאל פרצלינה אז ראש מחלקת התברואה, מעיר אותו משנתו ודורש ממנו להגיע מיד לפנות את הערימה.  הוא הרבה ליפות את העיר ליצור גינות בכל פינה, ספסלים ומושבים וחטף לא מעט גם ביקורות על כך. למשל אילץ את סוחרי העיר, בחוק עירוני, לנקות כמה פעמים ביום את חזית חנותם. "חוק ניקוי מדרכות" כך נקראה אז היוזמה והיו עוד חוקים כאלה.

להט מקבל הסבר על ספר ההיסטוריה של תל-אביב שפרסמתי. מימין ממלא מקומו יגאל גריפל ז"ל ומשמאל יוסי שריד

למשל בוקר אחד הגיע נסער לעירייה וקבל על כך שרבים מתושבי העיר חונים על המדרכות. "אין חוק נגד זה" אמרו לי המומחים. "תביאו לי מיד את טלמור" קרא צ'יצ ליועץ המשפטי של העירייה ולאחר דיון של שעה קלה מצא השריף העירוני פתרון. יש חוק המנוע הצבת חבילות על המדרכה, מכונית היא חבילה וכך יש לקנוס את בעלי המכוניות. פקחי העירייה נהגו כך עד שבית המשפט אילץ את להט לנסח בסופו של דבר חוק ייעודי.

המודעה שפרסם שלמה להט נגדי בידיעות ובדבר בתגובה לכתבות נגדו ב"הארץ"

לי היו השנים במחיצתו של שלמה להט שנים יפות ומרתקות. כל ישיבות מועצת העירייה שהתקיימו אחת לחודש היו אז "ההצגה הטובה ביותר בעיר". ציצ' היה מרבה לספר בדיקות, מלגלג בחיבה על חברי המועצה, קורא לחלקם בשמות גנאי, אך אף פעם לא כתחליף למהות העניין. צ'יצ' לא אהב את עיתון "הארץ", היה לו חשבון ארוך עם גרשום שוקן הבעלים והמו"ל באותם ימים, גם עם אחד העורכים הבכירים יאיר קוטלר, אחיו של עודד קוטלר שהיה עורך העמוד הראשון והיה נוהג להכריז במערכת" אני עשיתי את צ'יצ ואני גם אפיל אותו. לי זכור אירוע שבו כתבתי ידיעה מסוימת על שלמה להט. באותם ימים עשו את התמונות בעיתון  בשיטת הצינקוגרפיה. יאיר קוטלר ירד לדפוס וחיבל בתמונה כדי שההדפסה שלה תהיה מעוותת ואכן כך היה. "רק זה מה שמגיע לו ,היה קוטלר אומר". בימים אלה עבודתי מול העירייה הייתה קשה ביותר. כמעט על כך ידיעה דובר העירייה עמיקם שפירא היה צורח בטלפון. לא פעם נמנעה כניסתי לעירייה והפקחים כבר למדו שהכתב המסוכן הזה אילן שחורי אסור לתת לו להיכנס. אך תמיד מצאתי דרכים לחדור לבניין גם שנאסר עלי.  

המכתב שהפיץ להט ל-12 אלף עובדי העירייה ביולי 1980 בו הזהיר אותם מהכתב אילן שחורי

בדרך כלל הייתי מתגנב למעלית העובדים, עולה לקומה העליונה ואזי יורד ברגל קומה ועוד קומה ומבקר בכל המשרדים לחשוף חומרים מעניינים. להט לא היה מוותר וגם היה נוהג לפרסם נגדי מודעות בעיתונים אחרים כמו למשל ב"דבר" או "ידיעות אחרונות". אחד המקרים המיוחדים אירעו ביולי 1980. תל אביב התרשמה  אותם ימים עמוקות מהנאומים המלהיבים של ראש העירייה. באחד הביקורים שלי במשרדי העירייה וגם אצל הדובר של צ'יצ בראשית הדרך עמיקם שפירא, הנחתי את תיק הרשימות שלי על שולחן הדובר. שקמתי ללכת, נדבקו במקרה כמה מסמכים לתחתית התיק. את הדבר גליתי במעלית, ומה רבה הייתה תדהמתי שראיתי כי מדובר בחוזה של שלמה להט עם איש הפרסום אורי סלע בדבר כתיבת נאומיו.

עד אז כולם היו בטוחים שצ'יצ הוא מנסח הנאומים הנפלא. הידיעה התפרסמה כמובן למחרת בעמוד הראשון ב"הארץ". ומה היתה תגובתו של צ'יצ'. הוא שלח מכתב אישי ל 12 אלף עובדי העירייה ובו כתב בן השאר ( צילום המכתב כולו מובא כאן כלשונו) "ברצוני להסב את תשומת לבכם לתופעה המדאיגה המתרחשת בכמה ממשרדי העירייה. כתב "הארץ" מר אילן שחורי, נכנס לחדרים וללשכות בעירייה, מדפדף ומחטט בחומר הנמצא על השולחנות ומעיין בו ללא רשות....."

הכתבה ב"הארץ" בעקבות "תקרית הנעלים" והתפילה במסגד חסן בק

עימות ססגוני  אחר ביני לבין צ'יצ התנהל בסוף נובמבר 1981. באותם ימים הודלף לי, כי אחיו של שמעון פרס, גיגי פרס ז"ל, יחד עם עסקן במפלגה הליברלית בשם ניסן נויימן, קיבלו את הסכמת שלמה להט להפוך את מסגד חסן בק הישן והמתפורר בגבול בין יפו לת"א, למתחם תיירות וחנויות למזכרות.  לאחר בירור נודע כי גם כי בחשאי הועדה המקומית לתכנון ובנייה בעירייה, אישרה את הפרויקט חודש קודם לכן. פרסמתי את הידיעה בעמוד הראשון של "הארץ" כולל ראיון עם היזמים שפירטו את כל התכנית.  למחרת הפרסום פרצו  מהומות ביפו מצד ראשי  הוואקף המוסלמי ומצד שני שלמה להט ואנשיו השתוללו על הפרסום שהגיע בעיתוי הלא מתאים ביותר עבורם.  חאלד כבוב ראש הוואכף ועמו ניסים שאקר אחד מראשי הציבור הערבי איימו לחולל מהומה גדולה ואף קבעו יום תפילה מיוחד במסגד, לראשונה מאז כבש האצ"ל את שכונת מנשיה. יום התפילה המיוחד נקבע ליום שישי ה-30 באוקטובר 1981 ברחבת המסגד.

שלמה להט מברך בעת קבלת הפנים שקיים לרגל צאתו לאור של הספר "חלום שהפך לכרך"

מה רבה הייתה ההפתעה, שלאירוע התפילה הגיע לא פחות מאשר ראש העירייה שלמה להט. הוא ראה אותי כמובן בכניסה תקע בי מבט זועף ונבלע עם ההמון לתוך המבנה. כל זאת לא לפני שכמנהג המוסלמים, חלץ את נעליו כדי להשתתף בתפילה. כולנו היינו בעקבותיו. משנסתיימה התפילה וצ'יצ שב לקחת את נעליו הם כבר לא היו. בלי כחל וסרק אמר שלמה להט לעוזריו שהיו אתו. "את הנעלים גנב לי אילן שחורי".

שלמה להט במרכז במהלך התפילה במסגד חסן בק. עוד רגע יגלה שהנעלים שלו נעלמו. צילם: ישראל סימיונסקי ז"ל / ישראל סאן

זה כבר הספיק לכל העיתונאים שהיו במקום לעשות מההכרזה הזו אירוע צהוב שמצאה דרכה גם לחדשות באותו יום ואפילו "העולם הזה" הקדיש ל"גניבת הנעלים" סיקור מיוחד. ברור שאת הנעלים לא אני לקחתי וגם דיווחתי על האירוע הזה בידיעה ב"הארץ" ראו כאן. אבל מה זה כבר משנה. לימים הודה בפני ניסים שאקר כי הוא האחראי להעלמת נעלי ראש העירייה....

הידיעה הראשונה על פתיחת מוסדות תרבות בתל אביב בסופי שבוע

במחצית שנות ה-80 נפרדתי מהכתיבה על הנעשה בתל אביב והפכתי לכתב הפוליטי של "הארץ". אולם המשכתי ללוות את פעילותו של להט ומידי פעם ערכתי אתו ראיונות וגם שיחות אישיות רבות. אהבתי להיפגש אתו. לשמוע את ניתוחיו הפוליטיים  ואת הסבריו כיצד המערכת של הליכוד לא אפשרה לו להיבחר לכנסת. בשלהי תקופת כהונתו, לאחר שפרסמתי את ספרי "חלום שהפך לכרך" על תולדות העיר תל אביב, ביקש צ'יצ' לקיים אירוע גדול לכבוד הוצאת הספר וזו גם התקיימה באולם קבלת הפנים בקומה ה-12 בנוכחות רבים משרי הממשלה. צ'יצ  יחד עם ארגון עובדי העירייה  רכשו מהמו"ל ספרים לכל עובדי העירייה ובאחד מחגי הפסח קיבלו העובדים את הספר כשי עירוני. למהדורה זו כתב צ'יצ' גם הקדמה מרגשת.

לחיצת ידיים חברית, לאחר שנים לא מעטות של עימותים.

לא כל סיפורי צ'יצ'  נחשפו ונכתבו. אין ספק שבחלוף השנים הערכה לפועלו ופעילותו של ראש העיר השביעי של תל אביב רק תלך ותגבר. יהיה זכרו ברוך.