הבית ברחוב טולוז – או סיפור הידידות המופלא בן האדריכל היהודי יצחק רפפורט והמיליונר המוסלמי מוחמד עבד אל רחים

בראשית השבוע, ה-14    ביולי,  חגגו  בצרפת וברחבי העולם את   "יום הבסטיליה", יום העצמאות הצרפתי. 

בישראל, התקיימה כמדי שנה, קבלת    פנים חגיגית בביתו הרשמי  של שגריר צרפת   בישראל (כיום השגריר כריסטוף ביגו).    מעונו הרשמי של שגריר צרפת בישראל,קיים מאז 1949    על גבעה נאה בליבה של שכונת עג'מי ביפו ברחוב טולוז 1 פינת רחוב מנדס פרנס.  

מעטים, מבין מאות הקרואים, שהגיעו השנה לחגוג    עם כריסטוף ביגו  על המדשאות המטופחות  בבית המידות המיוחד הזה ויצפו כמדי שנה בזיקוקי הדינור המרהיבים, לא בטוח שמכירים    את סיפורו המיוחד של הבית שנבנה בסגנון הבינלאומי ( בתמונה למעלה) במחצית שנות    ה-30 עבור מולטימיליונר מוסלמי, מוחמד עבד אל רחים ,  שהיה בין היתר מראשי הפורעים הערביים נגד    היהודים ביפו. 

האדריכל למרבה הפלא היה   יהודי, מראשי קהילת אדריכלי הבאוהאוס של ת"א בשנות ה-30, חבר בכיר   ב"הגנה בת"א, שבתקופת המאורעות התחפש כמוסלמי, כדי להמשיך את עבודת חייו עבור ידידו המוסלמי.

מדובר באדריכל יצחק   רפפורט, ( בתמונה למעלה משמאל), אחד האדריכלים המיוחדים שידעה תל אביב שהותיר   את רישומו ועבודותיו בחלקים שונים של יפו ובמרכז העיר ת"א. רפופורט  עלה לארץ ערב מלחמת העולם הראשונה, עם סיום 
לימודיו השתלב בבנייה המנדטורית ברחבי א"י ועבד במחלקת העבודות הציבוריות של  המנדט. ובמסגרת תפקידו היה שותף בין היתר להקמת בנין הדואר בשד' ירושלים ביפו. ב 1930 ניהל את משרדו של האדריכל המפורסם   ריכרד קאופמן כשותף זוטר. לאחר מכן פתח משרד עצמאי. עבודותיו בתקופה זו כללו בניני   מגורים רבים ובניני משרדים, בעיקר בת"א וביפו בסגנון הבינלאומי, אבל  עם ייחוד אישי: שילוב אבן טבעית בחזיתות, קשתות   בחלק מהפתחים ועוד. 

בין המבנים שבנה: אגף בבית החולים דג'אני ובבית החולים הצרפתי   ביפו. בית בנק קופת עם, בית בנק איגוד, בית מרכז מרכנתיל,  קולנוע מקסים, בית עיתון הארץ בקריית המלאכה   בת"א, בית  מפעל הפיס, בית חברת   הביטוח מנורה, בית ספר אליאנס  ברמת אביב ועוד    רבים אחרים.  בתחילת שנות השלושים הצטרף   רפפורט לארגון ההגנה והיה חבר, כקצין הנדסה וחבלה, במפקדתה בתל אביב. 

הדרמה הגדולה בחייו של   יצחק רפפורט התחוללה במחצית שנות ה-30. רפפורט היה מעורב בחיים החברתיים של עשירי   יפו ות"א והיה חבר בכמה ארגונים. שם גם התוודע למוחמד עבד אל רחים, ראש לאחת   המשפחות העשירות והמכובדות בעיר. עבד אל רחים היה בין השאר, הבעלים של פרדסים   רבים, יצואן גדול של תפוזי יפו, בעל טחנות קמח ועוד.  היות ולרפפורט היה כבר ניסיון בתכנון מספר 
מבנים גדולים ביפו ביקש ממנו מוחמד עבד אל רחים במהלך 1935, להקים עבורו בית מידות   מפואר בלב שכונת עג'מי.

רפופורט, קיבל על עצמו   את המשימה אך דרש, כי הבית יתוכנן בסגנון הבאהאוס בה התמחה, למרות מיקומו בשכונה,   שמרביתה היתה בנויה בסגנון ערבי מקומי. לאחר פשרה עם עבד אל רחים סוכם, כי פנים   הבית  שהתפרש על גודל של 800 מ"ר,  יהיה בסגנון מזרחי השאול מאורח חייו של הבעלים. רפפורט השקיע את כל נשמתו בתכנון   המבנה של ידידו ואף שילב בו חידושים כמו חניון עילי בבית, למכונית הפאר של אל   רחים.   מתחת למבנה הוקם אולם   וסביבו נשתלה גינה ובה בריכת נוי חדרי אירוח ועוד. 

 שנה לאחר תחילת הבנייה, ב 1936,  פרצו המאורעות ביפו וליהודים הייתה סכנה ממשית   להיכנס ללב העיר הערבית. אולם הדבר לא הרתיע את האדריכל יצחק רפפורט. אחת לכמה ימים, היה עושה דרכו במכוניתו עד פאתי שכונת מנשיה הערבית, שם חבש על עצמו רפפורט גלבייה וכפייה. כך כשהוא מחופש  לערבי  עשה את דרכו לבית ידידו. יצחק רפפורט, שדיבר ערבית רהוטה, הוצג בפני ידידיו של המארח כקרוב משפחה המתגורר בכווית, אשר הגיע לביקור. לעתים קרובות נכח בתכנון מבצעים נגד היהודים על ידי מפקדי הכנופיות  שהיו מתכנסים בבית, מידע אותו העביר יצחק רפפורט עוד באותו יום לאנשי ההגנה.

עם כיבושה של יפו ב 1948, נמלט אל רחים ללבנון, תוך שהוא משאיר לידידו היהודי ייפוי כח  בילתי חוזר למכור את הבית. עם קום המדינה שיחרר
רפפורט  את הרכוש מידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים באמצעות המסמך ומכר אותו בתיאום עם אל רחים, לממשלת צרפת, שהזדרזה והפכה אותו למעון הרשמי של שגרירה בישראל. את כל הכסף העביר לידי עבדול רחים בנאפולי שבאיטליה, לשם הגיע במיוחד מביירות. ב 1981, בגיל שמונים,8 שנים לפני פטירתו,  פרש יצחק רפפורט לגמלאות והותיר את המשרד בידי בנו האדריכל עודד רפופורט הממשיך לנהל גם היום את "רפפורט אדריכלים".