האם בית האדמור מהוסיאטין המתפורר ברחוב ביאליק בתל-אביב, יחדל להיות בית כנסת ויזכה לשחזור ושימור?

האם בית האדמו"ר  מהוסיאטין  המתפורר ברחוב ביאליק בת"א, יחדל להיות בית כנסת ויזכה לשחזור ושימור?

מאת אילן שחורי

דרמה של ממש מתחוללת בימים אלה ברחוב ביאליק בתל אביב, ליד אחד מהבתים שיועדו לשימור מחמיר, פרי תכנונו של האדריכל יוסף ברלין מ-1922. מבנה שהחל את דרכו בראשית שנות העשרים כסנטוריום, הפך לבית מגורים יוקרתי של משפחת בעלי עסקים ובסוף שנות ה-30 גם בית מגוריו של הרב ישראל פרידמן, המפורסם בשם האדמו"ר מהוסיאטין. הוא שהקים בחדר המרכזי בדירתו בית כנסת, שלאחר פטירתו ב-1948 הפך למרכז החסידות בתל-אביב.

מסתבר שעל בית זה, ברחוב ביאליק 19, אחד הבתים המיוחדים ברחוב, שחיים נחמן ביאליק גר ממול, ונתן לו את השם "מבראה" , ובסוף שנות העשרים פארה את החצר האחורית בריכת מים ססגונית עם חזית לים, עומדת מחלוקת אדירה בין חסידי האדמו"ר מהוסיאטין שב-20 השנה האחרונות יושבים במקום באופן לא חוקי, לבין בעלי הנכס  המבקשים לשקם את הבית ולהעמידו לתפארת בדומה ליתר  הבתים האקלקטיים ששופצו ושוקמו במקום.

 תמונה של הבית ברחוב ביאליק 19 מאמצע שנות ה-20 (מאוסף אלי שליט)

בראשית השבוע, הגיעו לבית ברחוב ביאליק 19, נציגים מטעם בעלי הנכס וסגרו את שערי הבית. חסידי האדמו"ר מהוסיאטין, שמדי פעם היו נוהגים בסופי שבוע לבוא למקום ולהתפלל, אם הצליחו לגייס מניין, סוערים ורוגשים בטענה כי גזלו מהם בית כנסת עתיק ומיום ראשון השבוע הם מתפללים באופן הפגנתי מחוץ לבית, על המדרכה הסמוכה, למגינת ליבם ולרוגזם של דיירי הרחוב.

חסידי בית הכנסת בתפילת מחאה השבוע מחוץ לבניין. (צילום: "כיכר השבת")

אנשי חסידות רוז'ין וועד בית הכנסת גייסו בימים האחרונים לעזרתם את העו"ד החרדי אברהם זילברשלג והקימו וועד פעולה נגד סילוקם מהמקום וסגירת בית הכנסת. מנגד טוענים כיום  שלושה שותפים שהם בעלי הנכס, ביניהם עו"ד משה שוב, כי אמנם הבניין הושכר בדמי מפתח לאדמו"ר מהוסיאטין, אך האדמו"ר לא הותיר אחריו יורש ולאחר פטירתו הבניין אמור היה לשוב לידי הבעלים. לטענתם  קיים בעניין זה גם פסק דין חלוט של בית המשפט העליון שאנשי בית הכנסת סירבו לקיימו.

הבית המיוחד הזה, ברחוב ביאליק 19, שציורי קיר יפים מפארים את חדריו, עמודים יוונים את פינותיו והמרצפות עם הפרחים בולטות בכניסות, הוקם ב-1922 על שטח קרקע שהיה בבעלותו של הסופר שמח בן ציון, אביו של הסופר נחום גוטמן. את המגרש רכשה מהסופר חוה שפירא, אשר הזמינה את האדריכל יוסף ברלין, שבלט בתל אביב בבניינים שהקים מלבני סיליקט. בית מגוריו בולט עד היום בפינת רוטשילד ושיינקין ומשמש את "טקסי בלפור". במחצית שנות העשרים, שכר את הבית הרופא ד"ר גרהרד שרייבמן והוא הקים במקום בית חולים קטן ובית הבראה למחלימים. השם בראשית הדרך היה סניטריום אולם לאחר מכן ביאליק שכנו הציע לקרוא למקום "מבראה".

הסנטוריום לא פעל זמן רב ובסוף שנות העשרים וראשית שנות השלושים החליף מספר ידיים. בין היתר היו בעלי הנכס גם בתחילת שנות ה-30, בני משפחת ישמעילוף, שהקימו  גם מלון מפואר ברחוב אלנבי.

הרבי ישראל פרידמן מהוסיאטין, האדמו"ר השני לחסידות הוסיאטין ובין תומכי הציונות הדתית, שימש במחצית שנות ה-30 כאחד הרבנים החשובים בחסידות המזרח אירופאית, בעיקר ממקום מושבו באוסטריה.  ב-1937, לאחר עליית כוחו של היטלר בגרמניה והגברת האנטישמיות באוסטריה, החל להפציר בחסידיו להימלט מאירופה, והוא עצמו, למרות היותו בן 80 החליט לעלות יחד עם קבוצה מחסידיו, לארץ ישראל. הרב פרידמן בחר להתיישב בעיר תל אביב בטענה כי "בעיר יהודית זו אין צריחי כנסיות ולא נשמעים בה פעמוניהן", הוא החליט לשכור בדמי מפתח את הבניין ברחוב ביאליק 19. את רוב החדרים הפך לדירתו הפרטית  ובאחד החדרים המרכזיים בבית הפך  לבית כנסת בו התפללו הוא וחסידיו. 11 שנה לאחר שעלה לארץ, ב-31 בספטמבר 1948, כשהוא בן 91 שנה. נפטר הרב ישראל  פרידמן, האדמו"ר מהוסיאטין ונקבר בטבריה.

דירתו ובית הכנסת, לאחר פטירת  האדמו"ר, הפכו בפועל למרכז החסידות. בשנות החמישים עוד היו מגיעים  אנשי החסידות להתפלל בבית הכנסת מדי יום, אולם אט אט התקשו לגייס מניין ובשנים האחרונות כמעט ולא התקיימו במקום תפילות. הבניין ברחוב ביאליק הוזנח, קירותיו התפוררו. החצר הפכה למרכזם של חסרי בית ומסוממים. גם ציורי הקיר הרבים בקירות הפנימיים של הבניין התפוררו.

לפני למעלה מ-30 שנה נעשה ניסיון ראשון להביא להוצאתם של חסידי האדמו"ר מהוסיאטין מהבניין. בתביעה שהוגשה לבית המשפט הוכח  כי מאז פטירתו של הרב ישראל פרידמן הם תפסו את המקום באופן בלתי חוקי. בעלי הנכס באותה תקופה תכננו לממש זכויות בנייה שהיו במקום ולהביא להקמתם של עוד שלוש קומות בבניין. כדי למנוע את סגירת בית הכנסת, גויסו בראשית שנות ה-70  אלכסנדר שוב איש עסקים חרדי, שהגיע כמה שנים קודם לכן מרוסיה. הוא רכש שליש מהנכס והבטיח כי אם יבנו במקום עוד מספר קומות, הרי את קומת המרתף יקדיש לבית כנסת על שמו של האדמו"ר מהוסיאטין.  אולם הבירוקרטיה נמשכה מספר שנים, תוכניות המתאר באיזור השתנו והבית הוכרז לשימור מחמיר.

בניו ונכדיו של אלכסנדר שוב,  המשיכו את יוזמת סבם וניהלו בשנים האחרונות מגעים עם אנשי החסידות ועם עיריית ת"א, שהסכימה לממש זכויות שהיו לבניין אם הקמתו להוספת קומה שלישית, שלא מומשה. גם מחלקת השימור של העירייה התערבה, ולפני שבועות אחדים נחתם הסכם עם הבעלים כי אלו ישקיעו כשלושה מליוני שקלים בשיקומו ושיפוצו של הבניין המיוחד הזה תמורת הוספת הזכויות ומימוש הנכס כבניין מגורים. בכל מסמכי העירייה לא היה כל הוכחה כי הבית בשלב כל שהוא הוגדר כמוסד ציבורי או כמקום שניתן להקים בו בית כנסת.

אדריכלית השימור עדי קיטוב התגייסה להכין תוכניות לשיקומו ושיחזורו של הבניין וכבר לאחר ל"ג בעומר מתוכננים העבודות. מאחר ואנשי חסידות מהוסיאטין לא הסכימו לשתף פעולה או להיות חלק מההסדר, החליט אחד  מהשותפים בנכס, אפרים אשר שמו בתמיכת שותפיו, לשכור חברת שמירה ולמנוע מהחסידים את המשך השימוש בבית הכנסת ומכאן החלה להתחולל המהומה.

בעיריית תל אביב דוקא מרוצים מההתפתחות האחרונה. סוף כל סוף אולי יזכה בית זה גם לשימור, ועוד מבנה מרשים יתווסף לגלריית הבתים המיוחדים ברחוב ביאליק, לאחר שנים כה רבות של הזנחה.