מה בין הביארה של אסתר אמזלג וקבלת הפנים לכבוד פסח של רון חולדאי ראש עיריית ת"א

מה בין הביארה של אסתר אמזלג וקבלת הפנים לכבוד פסח של רון חולדאי ראש עיריית ת"א

לחיים אמזלג, איש עסקים מעשירי יפו בסוף המאה ה-19, זכויות רבות בתולדות א"י ובהתפתחות יפו בעת החדשה וגם נווה צדק, פתח תקווה וראשון לציון.

 אמזלג הוא היה בין יוזמי  קו הרכבת בין יפו לירושלים שנחנכה ב-26 בספטמבר 1892, אך עיקר פרסומו בא לו מהיותו סגן קונסול אנגליה בא"י. רעייתו של חיים, אסתר אמזלג, היתה אמידה בזכות עצמה וחלק מהנכסים שהיו שלה, היה פרדס גדול מצפון ליפו, בתי באר ובריכת מים גדולה (ביארה).

מעטים מבין נכבדי עיריית תל אביב, שהגיעו ברביעי שעבר להרמת כוסית עם ראש העירייה רון חולדאי, באבו כביר, ליד גבעת הרצל, בסמוך לבית הספר לטבע, במקום שנקרא פארק החרושת, ידעו כי למעשה, קבלת הפנים עצמה, הייתה על חלק מהבריכה ההיסטורית של אסתר אמזלג. אתר היסטורי שהוזנח ביותר בשנים האחרונות, והתגלה רק למבקרי הכנסייה הרוסית במקום או לרוכבי האופניים, בשבילים שהעירייה הכשירה בשנה שעברה.

סמוך לריאה ירוקה מיוחדת זו, קצת דרומית מהשביל המוביל לשער הגדול של הכנסייה, ניצב מבנה מוזר, הרוס בחלקו, בעבר היה חלק מאימפריית  הנדל"ן של אסתר אמזלג, בת נסים לוי מחברון, רעייתו הראשונה של חיים אמזלג, שכיהן במחצית המאה ה-19 כסגן קונסול אנגליה ביפו והיה מראשי הקהילה היהודית של יפו, וממקימי נווה צדק. 

כיום נקרא המקום פארק החורשות, והמבנה הישן שנותר במקום הוא בריכת המים הגדולה, ששימשה במחצית המאה ה-19 להשקיית פרדסי אבו כביר, שחלק גדול מפרדסים אלה, בריכת המים ומבני המגורים שהיו לידה, בתי הבאר המפוארים, היו בבעלותה של אסתר  ששודכה בשידוך חגיגי ומכובד לסוחר העולה של אותם ימים חיים אמזלג. אמזלג, יליד גיברלטר ב 1824, עלה לא"י שנה לפני הכיבוש המצרי והתיישב בירושלים. כבר בצעירותו הפך לסוחר מצליח והשתתף בעסקי בנקאות עם יעקב ואלירו ושותפיו. אח"כ פנה לעסקי יצוא. בשנות החמישים של המאה ה-19 העתיק אמזלג מקום מגוריו ליפו שהייתה קשורה בעסקיו בתחום הסחר הבינלאומי.

עוד לפני שנישאה לחיים אמזלג, היה בידי אסתר רכוש רב, שאת חלקו השקיעה לפני שנת 1875 בקניית פרדס של עצי-הדר ליד יפו, בדרך לירושלים, בסאכנת אבו כביר שאז החלה להיות מוקפת פרדסים וגינות. באבו כביר ישבו מצרים שהגיעו לארץ ב-1831 על ידי איברהים פאחה שכבש את  הארץ. מוצאם היה מתל אל-כביר ליד קהיר, ומכאן ניתן השם אבו כביר לשכונתם. בין היתר היה לאסתר אמזלג בשטח זה גם בית בעל שתי קומות בתחומי הביארה שלה (פרדס מושקה). בימי ביקורו השביעי והאחרון בא"י בשנת 1875 התארח בביתה של אסתר אמזלג משה מונטיפיורי, וביומנו תיאר את הכנסת-האורחים של משפחת אמזלג: "מן-הסתם היה זה קרוב לשעה שבע בערב כאשר הגענו. נתקבלנו בסבר פנים יפות על-ידי בעלת הבית, שהייתה מוקפת משפחה צעירה חביבה ביותר, וכן על-ידי אחדים מידידי המשפחה. הוגש לנו משקה מרענן, שהיה מורכב ממי-שקדים וממי-ורדים, וכעבור עשר דקות הוגשה ארוחת-ערב במיטב הסגנון האירופי. מאכלים במיגוון כמעט אין-סופי, בחלקם סוריים ובחלקם צרפתיים, הוגשו על-ידי מלצרים לבושים בסגנון צרפתי, שדיברו צרפתית, איטלקית, ספרדית, גרמנית וערבית. כל הדברים האלה היו עשויים להשכיח מלבנו את העובדה שאנו בארץ-הקודש אילולא הזכירו לנו זאת מדי פעם החום המעיק ועקיצת יתוש בלתי-קרוא".

לחיים אמזלג עצמו היה בית נוסף בין חומות יפו סמוך לנמל. לאחר מכן עבר לשכונת מנשייה ועם הקמת נווה צדק שהיה בין ממקימיה עבר לגור בשכונה יחד עם רעייתו השנייה. כנתין בריטי פעל רבות לטובת סחר עם בריטניה וב- 1873 זכה בתואר חבר המועצה הממלכתית בלונדון, ואחרי שנים אחדות נתמנה גם  לסגן קונסול בריטי ביפו. הוא זכה גם למדליית זהב מהמלכה ויקטוריה וב-1884 התמנה גם לקונסול פורטוגל בירושלים, תואר שהעביר אחר כך לקרובו יוסף נבון ביי. בראשית מלחמת-העולם הראשונה סירב לוותר על נתינותו הבריטית, גורש מצרימה ונפטר באלכסנדריה, בפברואר 1916.

שנה לפני שמונטיפיורי  התארח בביתה של אסתר אמזלג, הצליח ב-1874 שליח הממשלה הרוסית - הארכימנדריט אנטונין קספוטין, לרכוש 30 דונם לצד  פרדסה של אמזלג. היה זה במסגרת רכישות רבות שעשה הנציג הרוסי ברחבי א"י בהם ירושלים ובעין  כרם. על שטח זה, לאחר שהרוסים החליטו לזהות את מקומו עם קברה של טביתא הקדושה המוזכרת בספר "מעשה שליחים", הביא להקמת המתחם הרוסי הכנסייתי, שכונתה בפי המקומיים "אלמוסקוביה". מתחם אורתודוכסי שנחנך ברוב פאר והדר ב 1894.