שרונה אז והיום

ספרי תל אביב במהדורה דיגיטלית

גלריית סרטים

מגנטים תל-אביביים למכירה

מאמרים בתולדות תל-אביב

גלריית תמונות

פורומים

לוח אירועים

ספרים חדשים בנושא א"י

העולם שלי - מאמרים וכתבות על אטרקציות עולמיות

ארכיון ניוז-לטר שבועי

מאמרים וכתבות תיירותיות

סרטי תל-אביב הקטנה

מכתבי תודה על סיורים

ספרים של אילן שחורי למכירה

תל אביב - אודיסה

בית הבאוהאוס בו נולדתי - גורדון 67 תל-אביב

מסמכים נדירים מתולדות תל אביב

סרטים והופעות של אילן שחורי בתכנית רואים עולם בערוץ 1











היום לפני 90 שנה - מסעות הכח וינה בארץ הקודש

בימי המונדיאל כדאי להיזכר בביקור היסטורי בא"י היום לפני 90 שנה

מסעות הכח וינה בארץ הקודש

 

ב 1924 היישוב היהודי רעש וגעש מביקורה בארץ של "הכח וינה", מקבוצות הפאר האירופאיות של התקופה, שסגל שחקניה הורכב מכדורגלנים יהודים. מאיר דיזנגוף כונן ועדות, אלפים הציפו את המגרשים ואפילו הבריטים הטיסו במיוחד שני שחקנים מעירק. האורחים לא התרגשו מן ההמולה, ושבו לאוסטריה עם מאזן נקי מהפסדים. אולם עליית הפשיזם באירופה ועריקת מיטב כוכבי הקבוצה סיימו באקורד צורם את המפעל הספורטיבי - יהודי הייחודי

מאת אילן שחורי

בימים אלה של  המונדיאל בברזיל, עוד טרם הוכתרה אלופת העולם ל 2014, כדי להיזכר באלופת עולם אחרת שהגיעה לארץ ישראל לפני 90 שנה ב-1924. או אז רעשה ארץ ישראל בכלל ותל אביב בפרט, מאירוע ספורטיבי אחר, ראשוני, היסטורי, שהותיר אחריו חותם ענק במשך שנים ארוכות. לעיר העברית הראשונה הגיעה לסדרת משחקים קבוצת הכדורגל המצטיינת, בעלת השם העולמי, "הכח וינה", שהורכבה על טהרת כדורגלנים בני דת משה וישראל. תושבי תל אביב הקטנה של אותם ימים ובראשם ראש העירייה מאיר דיזנגוף יצאו מעורם לארח את המועדון המפואר שנחת בארץ יחד עם כ=200 תיירים, לביקור בעל חשיבות לאומית וציונית רבה, הרבה מעבר למשחק הכדורגל.

קבלת הפנים הגדולה שערכה עיריית ת"א לקבוצת  הכח ליד בית העירייה בשדרות רוטשילד: צילום שמואל קורבמן

מועדון הספורט היהודי הכח וינה הוקם בראשית המאה ה=20 כמועדון ספורט כללי ובמשך השנים צבר כ=5,000 חברים, יותר מכל מועדון ספורט אחר בעולם. המועדון כלל מחלקות מ=16 ענפי ספורט שונים לרבות אתלטיקה, שחייה, האבקות ועוד, אך הדובדבן בקצפת הייתה מעל צל של ספק קבוצת הכדורגל, שבה היו חברים כדורגלנים יהודים מצטיינים מכל רחבי אירופה, אשר התרוצצו על המגרש במדי כחול=לבן, מעוטרים בסמל המגן דוד.

צילום חברי הכח וינה במהלך ביקורם בתל אביב

הקבוצה נוסדה ב=1909, שנת לידתה של העיר תל אביב, על ידי שני ציונים אוסטרים: המוסיקאי פריץ "בדה" לונר ורופא השיניים ד"ר איגנץ הרמן קרנר. בהשפעת משנתו של מקס נורדאו, על הצורך בעיצובו של יהודי מזן חדש, הם קראו לקבוצה "הכח". הקבוצה החלה את דרכה בליגה האוסטרית הרביעית, וטיפסה במהרה במעלה הליגות. אחד ממאמני הכדורגל הנודעים באירופה דאז, הסקוטי וילי האנטר, עמד על הקווים, ועל הניהול הופקד ארתור בר, שמאוחר יותר שימש  כמנג'ר נבחרת פלשתינה. ב=1922 זכתה הכח וינה בסגנות אליפות אוסטריה ושלוש שנים לאחר מכן כבר הוכתרה כאלופת המדינה.

נבחרת הכח וינה בעת משחקם בירושלים מקבלים את ברכתו של הנציב העליון הרברט סמואל

סיבוב הופעות עולמי

הכח וינה הייתה אחת מקבוצות הכדורגל הבודדות שיזמו מסעות משחקים ברחבי תבל, בעיקר לצורך מפגשי ידידות באזורים בהם התגוררו קהילות יהודיות גדולות. משחקים בולטים נערכו בלונדון ובניו יורק, שם באו לראותם אלפי צופים; בין האוהדים הגדולים של הקבוצה נמנה גם הסופר פרנץ קפקא.

סדרת ניצחונותיה של הכח וינה באירופה, בייחוד התבוסה 0-5 שהנחילה לקבוצת ווסטהאם יונייטד בלונדון, זכו לכיסוי נרחב בעיתוני ארץ ישראל של אותה תקופה כמו "דואר היום", "הארץ" ו"דבר". חברי תנועת "המכבי" בארץ ישראל הרבו להתכתב עם ראשי המועדון; באחת התכתובות, בין היתר עם יוסף יקותיאלי, שפעל לארגן אולימפיאדה יהודית בארץ ישראל והגה את משחקי המכביה, הועלתה האפשרות שהכח תקיים סיור במצרים ובארץ ישראל. יקותיאלי שיתף בהתפתחות את דיזנגוף וזה מיהר לאמץ את הרעיון ולהוביל לאירוח הכח וינה בתל אביב, תוך מתן חסות מלאה של בית העירייה. ראש העיר החל להתכתב בעצמו עם ראשי המועדון, כאשר בד בבד הקים את "ועדת קבלת פנים", לטיפול מקיף באירועי הכח וינה בעירו הצעירה.

באוגוסט 1923 קיבל דיזנגוף הודעה כי ביקור המועדון האוסטרי בארץ יתקיים בסוף אותה שנה. כבר באוקטובר 1923 התייחסו היומנים של הנהלת העירייה לאורחים רמי המעלה – בישיבת הוועד הפועל מ=16 באוקטובר 1923 נכתב בסעיף א' של הפרוטוקול: "קבלת פנים ל'הכח': מתוך מכתב של האגודה הספורטיבית 'הכח' מווינה מתברר שפלוגה ספורטיבית של אגודה זו תבוא ביחד עם 200 אורחים לבקר את תל אביב וארץ ישראל בסוף חודש דצמבר. נחוץ לסדר ועדה שתטפל בדבר ותסדר להם קבלת פנים, נשפים וכו'. בוחרים את הוועדה כדלקמן: הגב' גרוזובסקי, הופיין, ד"ר זלוציסטי, ד"ר לוין=אפשטיין  וא. אפשטיין והרץ, שמולק, רוזנטהל, הופנקו, ד"ר מבשן וקרשבסקי, בא כוחו של קהילת יפו ותל אביב".

הוועדה החלה לפעול במרץ רב. הואיל והתברר שאת הכדורגלנים ילוו עוד כ=200 תיירים, דאגה הוועדה למקומות לינה ברחבי תל אביב ופנתה לכמה מן המלונות הבולטים בעיר כדי שיקצו חדרים לאורחים החשובים. כשנודע הדבר לשאר בתי המלון, רובם מיד ביקשו לארח, אפילו בחינם, את חברי הכח ומלוויהם. במכתב נרגש שהתקבל בנובמבר 1923 אצל ועדת קבלת הפנים ממשה אלקנה ממלון "צנטרל" בתל אביב נאמר בן היתר: "היות והמלון נפתח מחדש ומסודר בדרגה הרבה יותר גבוהה מיתר המלונות, טוב שיבואו אלינו. בהתחשב עם אורחים חשובים אלה וחשיבות ביקורם בתל אביב אני מוכן לתת להם מחיר מיוחד של פנסיון מלא על כל אחד בסך 40 גרוש מצרי". מיכאל קיש, בעל מלון ברחוב לילנבלום, פנה לוועדה ב=1 בנובמבר: "היות ובאים אורחים כל כך חשובים, איך צריך להיות נחמדים איתם ואיך צריך להתנהג? איפה לפגוש אותם ומה להכין להם?".

 הבעלים של מלון הלפמן, גם כן מרחוב לילנבלום, כתב ב=27 בנובמבר: "אני מוכן לתת להם טיפול מלכותי. הכל אצלי נקי. יש לי מקום לעשרה אורחים והמחיר יהיה בזיל הזול – רק 40 גרוש מצרי לאיש". בסופו של דבר שיתפה ועדת קבלת הפנים פעולה עם הסתדרות מורי הדרך העבריים שקמה באותה תקופה, וזו לקחה על עצמה את ארגון האירוח והכנת התוכנית הגדולה של אנשי הכח בעיר.

ב=5 בדצמבר 1923, כחודש לפני הביקור המתוכנן, שלח מאיר דיזנגוף מכתב לראשי הכח וינה, בו פירט את ההכנות הנעשות בתל אביב ואת ההתרגשות הרבה העוברת על תושבי העיר והיישוב כולו לקראת הביקור ההיסטורי. היה זה לאחר ששבועיים קודם לכן הגיע נציג המועדון לתל אביב ודן עם ראש העיר על פרטי הביקור. דיזנגוף שלח העתק ממכתבו גם לנציב העליון, סר הרברט סמואל, וביקש ממנו להשתתף באירועים שהיו לכבוד הקבוצה, בכלל זה במשחק הכדורגל עצמו.

בין היתר כתב דיזנגוף: "אדונים מאד נכבדים, [...] לשמחתנו הגדולה יכולים אנו להודיעכם שביקור קבוצת 'הכח' המפורסמת בכל העולם הינו בעיני היישוב העברי בארצנו מאורע חשוב; כל האגודות והקבוצות המתעניינות בספורט מתכוננות לקבלת פנים נהדרת ולהשתתפות בתחרויות אתכם. בין אלה ראוי לציין בייחוד את חובבי הספורט האנגלים, שמזיכרונם עוד לא נמחק הנצחון של חברי 'הכח' בלונדון, והם מחכים בקוצר רוח לבואכם הנה להתחרות אתכם". "ודווקא בזה היא החשיבות הלאומית של בקורכם", המשיך דיזנגוף, "אשר יראה לכל שדרות הקהל הרחב את היכולת הרוחנית והגופנית של היהודים. מובן הדבר שישנה גם חשיבות מיוחדת בביקור הזה לגבי שכננו הערבים, אשר יוכלו להיווכח משלמותנו המקצועית על שדה הכח המחונך והמשמעת. הם יוכלו להכיר עד כמה חשובה בשבילם השתתפותנו הרוחנית, הגשמית בבניין הארץ הזאת החביבה גם עליהם, ועל הנחיצות של עבודה משותפת של שני הגזעים". בסיום מכתבו הקפיד דיזנגוף גם לציין את המשמעות הציונית של ביקור חשוב זה: "ועוד יסוד אחד יש לנו לשמוח בביקורכם אתם ושל התיירים. יודעים אנו שאחדים מכם יתעניינו בתוצאות עבודתנו החלוצית, ואין אנו יכולים להדגיש למדי שזאת היא החשיבות העיקרית של ביקור כזה. אין דבר יותר חשוב לביסוס הכלכלי של ארצנו כמו השתתפות רחבה עד כמה שאפשר מצד הרכוש הפרטי העברי, ולזה מקווים ובטוחים אנו, שביקורכם בארצנו לא תהיה בו רק הנאה ספורטיבית בלבד, אלא גם ישמש גורם ליצירת קשרים מסחריים אמיצים בין ארץ ישראל ובין חובביה מחוצה לה".

לקראת סוף דצמבר גיבשה הוועדה העירונית את התכנית השלמה לאירוח שחקני הכח ואף הפיקה יחד עם הסתדרות מורי הדרך העבריים בארץ ישראל חוברת תחת הכותרת "תכנית הטיולים, התחרויות והנשפים של 'הכח'". החוברת כללה פרטים ולוח זמנים מדויק לכל זמן ביקור המשלחת האוסטרית ברחבי ישראל: הנשפים, החגיגות, קבלות הפנים, הארוחות, האורחים הרשמיים ועוד שפע פרטים חשובים וחשובים פחות.

חתימות למזכרת של חברי הכח וינה

ב=29 בדצמבר 1923 קיים הוועד הפועל של העירייה ישיבה חגיגית ובו סוכמו כל ההכנות לקראת הביקור. בישיבה בראשותו של דיזנגוף השתתפו ד"ר מוסנזון, אחד העם, שלוש, י.א. וילסון, סמילנסקי, איז'מוזי'יק, מוטרו, ד"ר זלוציסטי, רוקח, ד"ר ברוך וד"ר מבשן. בסעיף ב' לפרוטוקול נאמר: "לקבלת פני 'הכח' והאורחים מווינה: אחרי הרצאה קצרה של הד"ר מבשן וביאורים מצד ראש העירייה, עורכת העירייה לאורחים הנ"ל קבלת פנים פומבית עממית. מלבד זה תסדר העירייה ערב כבוד לאורחים בקזינו, נשף ריקודים עם קונצרט (ביחד עם 'המכבי'), וכן הרצאה בשביל אלה מהבאים המתעניינים בתעשייה. [...] כמו כן מחליטים להכין את הנאום של ראש העירייה, בתרגום גרמני ולחלק את התרגום בן האורחים, כדי שלא לתרגם את נאומו בפני הקהל".

לקראת סוף דצמבר 1923 יצאו שחקני קבוצת הכח לביקור במצרים, בדרכם לארץ ישראל. את הדרך מווינה הם עשו תחילה ברכבת לטרייסט, משם באנייה לברינדיזי לאורך הים האדריאטי ומשם בספינה "האלואן" לנמל אלכסנדריה במצרים. אגון פולק, שחקן הכח וינה, תיאר את המסע בספרו "שחקן כדורגל בחמש יבשות": "ערבים בכאפיות ובתרבושים, חלפני כספים, מוכרי סיגריות וירקות הקיפונו. צחוק, צעקות ועמידה על המקח. ראיתי חלום אלף לילה ולילה, אגדות האחים גרים התממשו. סבלים, שצבע עורם שחור או חום, נשים רעולות וריח חדש ומיוחד אופף הכול, השמיים עמוקים וכחולים. נהדר!". משחקם הראשון במצרים היה מול נבחרת אלכסנדריה, כאשר לפני ההתמודדות נערך לכבודם נשף גדול. את המשחק נצחו שחקני הכח בתוצאה 2-4.

הכח שיחקה וניצחה גם בקהיר, שם ביקרה במוזאון ההיסטוריה והתרשמה מאוצרות תות ענח' אמון. הכח קיימה משחק נוסף בפורט סעיד ולאחר מכן נסעו חברי הקבוצה ברכבת לאורך תעלת סואץ. בקנטרה המתין למשלחת הגדולה יוסף יקותיאלי, נציג הוועדה המארגנת, והקבוצה יצאה ברכבת לילה לתחנת הרכבת בתל אביב.

"דם המכבי נוזל בעורקיכם"

ביום שני, 7 בינואר 1924, בשעה 7:45 בבוקר, הגיעה הרכבת ועליה שחקני הכח וינה ומלוויהם. אלפים המתינו לבואם, בהם כל בכירי עיריית תל אביב, חברי אגודת המכבי והרבנים הראשיים, שלמה הכהן אהרונסון ובן ציון עוזיאל, שבירכו את הבאים: "לרגל עלותכם לבקר את ארץ חמדתנו, הננו מתכבדים להביע לכם את ברכתנו; ברוכים תהיו בבואכם וברוכים תהיו לעמנו, לארצנו שימצאו בכם כח חשוב ורענן, כח עלומים מלא גבורת לב ישראל, שיחד עם כח הגוף תחזק הרוח, רוח ישראל, העומד כסלע איתן והמחולל נפלאות בכוחו".

תחנתה הבאה של המשלחת הייתה המגרש הפנוי בין רחוב אחד העם ושדרות רוטשילד, לא הרחק מבית העירייה, שם התקיימה ב=11:30 קבלת פנים עממית בהשתתפות כל תלמידי בתי הספר של תל אביב, חברי המכבי, תנועת הצופים ועוד. באירוע הגדול והמפואר, בו נטלו חלק תזמורות ומקהלות ילדים, השתתפו גם ראשי השלטון הבריטי בראשות הנציב העליון, סר הרברט סמואל.

מאיר דיזנגוף הגיש לראשי הקבוצה זרי פרחים ונעמד מאחורי הדוכן, בדרכו לשאת נאום מלא פאתוס: "רבותי, בעלי הכח, אורחינו הנכבדים, מפינה רחוקה, מארצות הגלות, באתם אלינו ובלבכם בוערים געגועים אל הארץ בה היינו עם שיצר ערכים תרבותיים בני אלמוות, חפצתם לדרוך ברגליכם את הקרקע אשר עליה נשפך כל כך הרבה דם אבותינו במלחמות היהודים ובימי נצחונות המכבי, ואשר על הרריה הטיפו נביאנו וחוזיו לשלום עולמי בין אנשים ובין עמים. באתם לארץ ישראל לראות בעינכם את אשר פעלו חלוצי היישוב החדש בעבודתם בבניין הארץ ובתחיית העם.

"אתם באים אלינו ועל ראשיכם זרי פרחים מן הנצחונות המזהירים שנצחתם בכל העולם, ואשר הראיתם על ידם כי דם המכבי נוזל בעורקיכם, וכי לא רק בני עם הספר אתם – כי גם אם אבנים בכם ושריריכם שרירי ברזל. [...] הננו שמחים מאד לראות אנשים מישראל אשר עוז בליבם וכח במתניהם לדבר מלחמה עם אויביהם בשער ואשר הגשימו בחייהם את הפתגם הידוע: נפש בריאה בגוף בריא. עוד תעברו ותראו בערינו ובמושבותינו, לדרש בשלום אחינו באשר הם שם. בכל מקום תראו את חלוצי היישוב עומדים ונלחמים בעד בניין ביתנו הלאומי. קשה היא המלחמה ורבים המכשולים – אך עומדים אנו במערכה בחברה ברורה ובבטחון גמור שתפקיד היסטורי גדול הננו ממלאים כולנו העובדים פה לבנות, לחרוש ולנטוע וכי הצלח נצליח לבא אל המטרה הנשגבה של תחיית עמנו והרמת קרנו בכבוד!

האנדרטה בכפר המכביה לזכרם של שחקני הכח וינה שנרצחו בשואה

"ואתם אחינו אשר הואלתם לבוא לבקר אותנו ולתור את הארץ, ברוכים אתם לנו ושלום לבואכם. [...] עודכם צעירים, אחיי, וזאת היא הופעתכם הראשונה בארץ עברינו ועתידנו. הנני מאחל לכם שהביקור הזה שלכם יישאר בלבכם לעולם כקו אור יקרות, כזכרון נעים של חלום יפה ושל שירת נעורים ונצחון, וילווה אתכם לאורך כל ימי חייכם. וכשתשובו לביתכם, תגידו נא לאחינו בארצות הגולה שפה חיים חדשים הולכים ונארגים, חיים של הכרת ערך עמנו וכבודו, חיים של עבודה בשביל התגשמות אידאלי התחיה ושל תקוה לגאולה שלימה. עוד פעם: בואכם לשלום, תחי אגודת הכח!".

את היום הראשון לביקורם השלימו שחקני הכח בסיור קצר בפתח תקוה ובערב התקיים לכבודם בתל אביב נשף מפואר בקפה "גלי אביב", "הקזינו" שעל חוף הים, בהשתתפות כל המי ומי של התקופה. למחרת, ה=8 בינואר, הגיע היום הגדול. לאחר הצהריים נקבע משחק הכדורגל בין שחקני הכח וינה לשחקני מכבי תל אביב. עוד קודם לכן הספיקו השחקנים לבקר בבית הממשל הבריטי ביפו, בחוף הים, בנווה שלם, בבית החרושת רענן, בשדרות רוטשילד ובבית החרושת ללבנים "סיליקט".

היום הגדול

למעלה מרבבת צופים הגיעו לצפות במשחק שהתקיים על מגרש "המכבי" ברחוב לוינסקי פינת צ'לנוב של היום. לעיריית תל אביב ולוועדה המארגנת הגיעו פניות רבות ומשונות לקבלת הזמנות למשחק, בין היתר מנציג המשרד הישראלי של עיתון היידשאי, "הבוקר בניו יורק", פנחס גינזבורג, שדרש לקבל כרטיס למגרש וגם לקבלת הפנים אחריה. לרוע המזל, משעות הבוקר המוקדמות ירד בתל אביב גשם זלעפות. מודעות מקדימות הודבקו ברחבי העיר ופרסמו כי המשחק יתקיים בכל מזג אוויר. עפר, שהובא על גבי חמורים, פוזר במגרש כדי לספוג את מי השלוליות הרבות שנקוו בו. בתוך מגרש בוצי ובין טיפות הגשם הפגינו שחקני הכח וינה כדורגל מלהיב, אשר זכה לתשואות בלתי פוסקות מן הקהל. בתום 90 הדקות עמדה התוצאה על 1-5 לאורחים מווינה.

בכתבה גדולה תיאר "דואר היום" את המתרחש: "היום בשלוש אחר הצהריים במגרש הספורט בתל אביב היתה תחרות גדול בין 'הכח' (וינה) ו'המכבי' (יהודה). מסביב למגרש התאסף קהל עצום וקבוצות רבות עמדו על הגגות והגזוזטראות של בתים רבים הסמוכים למגרש התחרות. עם תחילת המשחק התחיל גשם שוטף, אולם המשחק לא הופרע במאומה על ידו וגם הקהל לא התפזר למרות הגשם שהלך והתחזק. הבוץ שהתהווה הכביד את המשחק ועל המתחרים. עד אז כולם שחקו במרץ ובסדר יפה. בכל זמן התחרות היה 'הכח' התוקף והכדור נמצא בתוך המגרש של 'המכבי'". בחלק הראשון של המשחק היו התוצאות: ארבעה שערים מצד 'הכח' נגד שער אחד מצד 'המכבי'". בחלק השני של המשחק היו התוצאות אחד נגד אחד. הנציב העליון הרבט סמואל שהבטיח להגיע למשחק לא בא בסוף. מאוחר יותר נכח הנציב במשחק נוסף של הכח וינה שהתקיים בירושלים".

לאחר המשחק התקיימה קבלת פנים חגיגית לשתי הקבוצות ו"דואר היום" הזדרז לדווח:  "מודיעים לנו מיפו בשח=רחוק: כחצי שעה לאחר התחרות נאספו חברי 'הכח' למשתה התה שערך 'המכבי' לכבודם באולם הנגינה של בית הספר 'שולמית'. המסובים הופתעו על ידי המתנה אשר שלחה חברת 'מספירו': הרבה קופסאות של סיגריות משובחות. בשם 'המכבי' ברך את חברי 'הכח' החבר לוין אפשטיין בברכת ברוכים הבאים. הוא הודה להם על בואם לארץ ועל השמחה שהכניסו בביאתם וגם בשביל הנקודה האחת שהרשו ל"מכבי" להשיג בשער אחד".

את היום השלישי לביקורם, ב=9 בינואר 1924, ערכו שחקני הכח סיורים בכמה מן המושבות הוותיקות, לא לפני שבתל אביב התקיים לקבוצה טקס פרידה. "בשעה עשר וחצי עמדה בסדר ברחוב הרצל שורה של 23 מכוניות על ידי שירות המכוניות של הסתדרות הנהגים העבריים ובהן ישבו חברי 'הכח' ושיירת התיירים. כל המכוניות היו מקושטות בירק ופרחים ועזבו את תל אביב בקריאות הידד", נכתב ב"דואר היום".

דיווחים נרחבים על ביקורי הכח במושבים הופיעו גם הם בעיתונים. על הביקור במקווה ישראל נכתב ב"דואר היום": "בשעה 11 פחות רבע הגיעו 'הכח' לשערי מקווה ישראל. הם נתקבלו על יד השער בקריאות הידד על ידי התלמידים ו'מרש' על ידי התזמורת המקומית. [...] הם ביקרו את בית הספר, המטבחים המעבדה, הלול, הרפת וגם את היקב שממנו טעמו מהיין של מקווה ישראל. משם הלכו למשתלה ונכנסו לאחד הפרדסים וטעמו מתפוחי הזהב שבו. הם ביקרו את קבר נטר והמשכיו את דרכם לראשון לציון, שם נערכה להם קבלת פנים על ידי כל בני המושבות של יהודה. הביקור ארך כשעה ורבע והשאיר על האורחים רשם שלא ימחה לעולם".

מתל אביב נסעה הכח גם לחיפה, שם התמודדה מול נבחרת חיילים בריטים. המשחק הסתיים  בתיקו אחת. אנשי הכח סיירו בקיבוץ קרית ענבים, שם תרמו כסף לנטיעת חורשה שנשאה את שם המועדון. משחקה השני של הכח נערך בירושלים בחסות הנציב העליון, סר הרברט סמואל, שאף דאג להצטלם עם שחקני הכח וינה ועם שחקני נבחרת ארץ ישראל הבריטיים, אשר הטיסו מבגדד באופן מיוחד שני שחקנים מצטיינים של חיל האוויר המלכותי. כל צמרת השלטון המנדטורי ואנשי צבא הגיעו למגרש במושבה הגרמנית לחזות בהתמודדות, שהוכרעה בתוצאה 0-2 לטובת האורחים. בסיום, לאחר שהאוהדים נשאו את כדורגלני הכח וינה על כפיים, הזמין הרברט סמואל את שתי הקבוצות לכוס תה של השעה חמש אחר הצהריים. בערב נערכה מסיבת סיום לאורחים באולם "קולנוע עדן", ולאחר מכן חזרה הקבוצה לאוסטריה דרך מצרים.

סך הכל שיחקה קבוצת הכח וינה בארץ שלושה משחקים: בשניים ניצחה והשלישי הסתיים בתיקו. ניתן בהחלט לקבוע כי ביקורה המיוחד בתל אביב ובארץ ישראל היה אירוע מכונן מבחינת ההיסטוריה של הכדורגל הישראלי, שהעניק דחיפה עצומה להתפתחות הספורט בארץ. הביקור המרגש הותיר רושם רב והוביל, מקץ שנה, לחזרתה של הכח לביקור שני בפלשתינה. במרכז הביקור החוזר התמודדה הכח וינה נגד נבחרת אנגליה, משחק שהתנהל במגרשה של מכבי ירושלים, והסתיים בנצחון אוסטרי 2-4.

שקיעת האימפריה

נקודת המפנה בעוצמתה של הכח וינה ותחילת ירידתה מן המפה, ארע שנתיים לאחר הביקור בתל אביב. במהלך 1927 סיירה הכח בארצות הברית, ביקור שזכה לתשבחות רבות על רמת הכדורגל שהפגינה הקבוצה האוסטרית=יהודית. אולם בתום הביקור החליטו במפתיע תשעה משחקני הקבוצה להישאר באמריקה ולא לשוב לארצם. ללא חלק ניכר משחקניה הבכירים, לא הצליחה הכח וינה להתאושש עם חזרתה מן המסע. הקבוצה נחלה הפסד אחר הפסד ואף ירדה לליגה השנייה. עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה ב=1933 והתחזקות גלי האנטישמיות בגרמניה ובאוסטריה הביא לפרישת שחקנים נוספים מן הקבוצה וחלקם אף עלו לארץ ישראל; רובם הצטרפו למכבי תל אביב, אחד בחר בהפועל חיפה. ב=1938 עלו לישראל גם מייסדי המועדון, ארתור באר ואיגנץ' קרנר, וייסדו את קבוצת הכח המקומית, הלא היא הכח תל אביב, בה שיחקו עולים חדשים לצד שחקנים ותיקים מאוסטריה.

בעקבות האנשלוס בשנת 1938, אסרה התאחדות הכדורגל האוסטרית על הכח וינה ליטול חלק במשחקי הליגה המקומית. חלק מן השחקנים שנשארו באוסטריה הועברו עם פרוץ המלחמה למחנות ריכוז והוצאו מאוחר יותר להורג במחנות המוות. הגרמנים חיסלו סופית את המועדון הווינאי, הלאימו את מתקני הספורט שלו ומחקו את כל הישגיו הרשמיים.

ב=2002 הוחלט באוסטריה כי השטחים שהולאמו על ידי הנאצים יוחזרו לקהילה היהודית. במרס 2008, כ=70 שנה לאחר סגירתו של המועדון הווינאי המפואר, חגגו בבירה האוסטרית את פתיחתו המחודשת באירוע מרשים. הכח וינה שבה לידיים יהודיות בטקס בו השתתפו בין היתר הקנצלר האוסטרי וראשי הקהילה היהודית במדינה.

לימים התאחדה הכח תל אביב עם מכבי רמת גן וביחד יצרו השתיים את הכח מכבי רמת גן, שקטפה שתי אלפויות ושני גביעים בשנות ה=60 וה=70. בקיץ 2005 אוחד המועדון שנית עם קבוצה רמת גנית נוספת, מכבי רמת עמידר. נכון לשנת 2012, משחקת הכח מכבי עמידר רמת גן בליגה הלאומית. קבוצת הכח וינה מונצחת במדינת ישראל בשני אתרים בגוש דן: ב"יד לאיש הספורט היהודי" במכון וינגייט בנתניה, מוזאון המוקדש לספורטאים יהודים שהגיעו להישגים יוצאי דופן. גל=עד לזכר ספורטאי הכח שנספו בשואה מוצב בכפר המכביה, מעשה ידיו של שוער הקבוצה קרל דולדינג. במקום פועל גם מוזאון ספורט וארכיון בו ניתן למצוא פריטים, מסמכים ותמונות מקבוצת הפאר היהודית המפורסמת בעולם.

 

תגובות
ישנן 2  תגובות.     להוספת תגובה
1.  מענין מאד
רשימה מענינת מאד המאירה בעצם את ראשיתו של הכדורגל בארץ ישראל. "הכח וינה" היתה, אכן, קבוצה מפוארת, אבל האנטישמיות והנאציזם חיסלו אותה. טוב לפחות שחלק לא מבוטל מהשחקנים הצליח להגר לארה"ב ולארץ ישראל.

עוזי
נכתב בתאריך:  25/06/2014 סגור חלונית
2.  ביקור קבוצת ה"כח" וינה בארץ
אילן שחורי, לדעתי אין באמתחתי מספיק ברכות לאחל לך על פועלך הנלהב למען ייזכרו ה"נייטיבס" מה היה בארץ. כל מאמר שלך וכל סיפור מוסיפים נדבך על תולדות המדינה בדרך. יישר כח

רחל עזריה, חיפה, rachel.azaria@gmail.com
נכתב בתאריך:  26/06/2014 סגור חלונית


  חזור למעלה  חזור למעלה  




For english click here


טיולים

כל הטיולים




חדשות

כל החדשות


מסמך השבוע
מסמך השבוע

לקראת הבחירות הקרובות. מסמך מ 1918 על תעמומלת הבחירות שהיתה בתל אביב. תעמולה לא כ"כ שקטה



תמונת השבוע
תמונת השבוע

 זיכרון של פעם. גן  פרסומת לגן החיות של תל אביב. בתחילה היה  הגן מחוץ לעיר ולאט לאט העיר התקרבה לגן ולפתע הגן היה במרכזה והפך למיטרד


<< פברואר, 2020 >>
א ב ג ד ה ו ז
            1
2 3 4 5 6 7 8
9 10 11 12 13 14 15
16 17 18 19 20 21 22
23 24 25 26 27 28 29
             
כל האירועים


הצטרפות לרשימת תפוצה


צור קשר


קישורים שימושים
עמוד תיור ישראלי בפייסבוק - הצטרף ע"י עשיית LIKE
לוח אירועים וחדשות של המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות
אתר הטיולים והמידע - תל אביב שלי
פרש - האתר להיסטוריה וידיעת הארץ
לוח המראות ונחיתות און ליין
מגילות ים המלח - תצוגה דיגיטלית
מאמרים בנושא תולדות ארץ ישראל שהופיעו בכתבי העת קתדרה ועת-מול
נתונים סטטיסטיים עכשווים על תל אביב, כולל שנתונים
תחזית מזג אוויר בתל אביב
כל הקישורים



פורומים פופולארים
חוות דעת ועצות של מטיילים
פורום מורי דרך מייעצים
מעולמם של בתי המלון
טיפים והמלצות מתיירות חו"ל
ספרי תולדות ארץ ישראל - יד שנייה - מכירה - החלפה
כל הפורומים


אתר תל-אביב שלי,  My Tel-Aviv - בעריכתו של אילן שחורי, ההיסטוריון של תל-אביב, מביא לגולשים חובבי תל אביב, ההיסטוריה של ארץ ישראל והציבור הרחב, מידע רב במאות כתבות, מאמרים, ניתוחים  מסמכים ותמונות העוסקים בהיסטוריה של העיר העברית הראשונה. ראו גם העמוד המיוחד בפייסבוק: http://www.facebook.com/MyTourIl
 

עמוד הבית  |  שאלות ותשובות  |  קישורים  |  סרטונים  |  חדשות  |  הוסף למועדפים  |  צור קשר  |  מפת האתר  |  מאמרים בנושאי תיירות ברחבי א"י  |  תמונות מימי תל אביב הקטנה  |  כיכר המדינה

2011 © כל הזכויות שמורות mytelaviv.