עלייתה ושקיעתה של האונייה תל-אביב

עלייתה ושקיעתה של האניה "תל-אביב"

 הופעתה בחופי חיפה בשנת 1935 של אניית הפאר הציונית הראשונה  תל אביב  שינתה את מפת הימאות העברית לבלי שוב. הדרמה של שנות פעילותה המועטות משתווה רק לסופה העגום. צחוק הגורל הוא ששנים מאוחר יותר סיימה את דרכה בנסיבות קודרות לא פחות ספינת מסע נוספת, הפעם תחת כנפי הצי הישראלי, שנשאה את שמו של לא אחר ממאיר דיזנגוף

בסוף מאי 1935, זמן קצר לאחר שהחלים זמנית ממחלתו הקשה שפקדה אותו, כשהוא חלש ונעזר במקורבים, עשה  מאיר דיזנגוף את דרכו לנמל חיפה. הוא לא יכול היה לוותר על הטקס הגדול, המרשים והמפואר שעמד להתקיים בנמל חיפה, עם בואה לחופי ארץ ישראל של אוניית  הנוסעים הראשונה של הצי העברי המתחדש שנשאה את השם "תל אביב". דיזנגוף,  כשנה וחצי לפני מותו (נפטר בספטמבר 1936), עשה מאמץ עליון להגיע ולקבל את פני האניה עם שמה של העיר שאהב ועמד אז בראשה, עם הפסקה קלה, 25 שנה. 

 דיזנגוף כל ימיו, אהב גם את הים. ב-1921  כשהוא בן 60  נתפס אומנם מתרחץ עירום בחופי ת"א, אך חיבתו לעולם המים ולעולם הספנות הייתה מוקדמת הרבה יותר. כבר ב 1904, עוד לפני שנהיה ראש עיריית תל אביב, הקים וניהל יחד עם שלושה שותפים, חברת ספנות גדולה, מ. דיזנגוף  ושו'ת. שלמרבה הפלא קיימת עד היום, כחלק מחברת הספנות צים. (ראה מסגרת נפרדת).  דיזנגוף עצמו, גם זכה אחר מותו להנצחה ע"י חברתו, באוניית משא "מאיר דיזנגוף" ששייטה בראשית שנות ה-50 בקו ישראל אמריקה.

הגעתה של אוניית "תל-אביב" לחופי ארץ ישראל, עוררה  גאווה והתרגשות גדולה לא רק בקרב תושבי תל-אביב אלא בכל ארץ ישראל כולה. אוניית הפאר הגדולה שהגיע לראשונה לחופי הארץ, מלחים עברים ובעיקר שם עברי, היתה אז דרמה של ממש. פעילותה הימית של  אוניית הנוסעים "תל אביב", הייתה אומנם אפיזודה חולפת בהיסטוריית  הימאות העברית המתחדשת, בסך הכל פעלה בארץ פחות משנתיים, אך הופעתה חוללה את התפנית המיוחלת והיוותה כר לימודי לעשרות ומאות אני וקציני ים שמילאו לאחר מכן את צי הסוחר הישראלי.

הופעתה בחופי חיפה במאי 1935 הייתה לא פחות דרמטית, משנות הפעלתה וגם מסופה העגום. צחוק הגורל הוא, ששנים מאוחר יותר, סיימה את דרכה גם כן בנסיבות עגומות ספינת מסע, כבר תחת כנפי הצי הישראלי, שנשאה את שמו של ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף.

מודעה למכירת מקומות באונייה "תל אביב", מחלקת תיירים

מי שהיה אחראי לפריצת דרך היסטורית זו של אוניה  מודרנית עברית ראשונה, היה איש עסקים יהודי גרמני עמיד בשם ארנולד ברנשטיין. יליד 1888 מברסלאו שבגרמניה, שהיה  בכורו של  איש עסקים גרמני, שיחד  עם אביו שפשט רגל בעסקיו,  הקים  ב-1919, אחר מלחמת העולם הראשונה חברה בהמבורג לספנות, שבסיסה היה בניו יורק והיא שייטה בקו גרמניה ואמריקה.  עליית הנאצים לשלטון בגרמניה פגעו בעסקיו הנרחבים ובצי בן עשר אוניותיו של ארנולד ברנשטיין  וזה החל לחפש דרכים להוציא  במהירות את הונו מגרמניה.

 חדר האוכל  המפואר של אוניית תל אביב במהלך 1935

היו אלה ימים של משפחות יהודיות אמידות שעוד הצליחו בדרכים אלו ואחרות להוציא הונם מגרמניה וחלקם עשו דרכן אל מחוץ לאירופה בסיוע חברתו של  ברנשטיין. משנודע לקבוצת יהודים, בעלי עסקים, כי ארנולד ברנשטיין מבקש למכור חלק מאוניותיו  תמורת מטבע גרמני, חברו אליו, רכשו אחת מאוניותיו, ויחד הקימו בסוף 1933 חברת אוניות חדשה בשם :  Palestine Shipping Co. Ltd., חברת ספנות ארץ ישראלית. האונייה שנגרעה מחברתו של ברנשטיין, היתה אוניית משא, בתפוסה ברוטו של 10,000 טון.

מטרת החברה החדשה היתה ברורה, להפוך את האונייה לסמל עברי בדרך של הפיכת אוניית המשא לאוניית נוסעים מהודרת. המטרה היה להגיע תוך שנה לנמל חיפה. ולפתוח קו נוסעים מפואר: חיפה – טרייסט – חיפה. ארנולד ברנשטיין, בזכות קשריו התוודע לאיש ספנות ציוני ארץ-ישראלי בשם יוסף (ברנרד) הרשקוביץ' והוא מינה אותו כנציג החברה החדשה בחיפה. יוסף (ברנרד) הרשקוביץ',  היה לימים, אביהם של סמי ויולי עופר, שהפכו לאחר מכן לבעליהם של אחת מחברות הספנות הגדולות בעולם. אביהם היה אחראי גם לעברות שמו: (הרש-הירש=צבי וביץ=בן).

לאחר שיפוץ ארוך, הפכה אוניית המשא הישנה, שנבנתה ב 1904, ונשאה לראשונה את השם Hohenstein   ולאחר מכן גם Colonia  ו- Polynesia, לאוניית נוסעים מפוארת שזכתה לשם העברי "תל-אביב". אורכה  המירבי היה 136 מטרים ורוחבה 15.5 מטרים.  לאחר השיפוץ היה בה מספר סיפונים. הם היו  רחבים ונוחים והאוניה  הצטיינה במערכת אוורור יעילה, אולי היתה זו האונייה הראשונה בים התיכון עם מערכת אוורור.

מתוך מודעות ברורה, החליטו בעליה לפתוח בה מחלקת נוסעים אחת בלבד. בכך  היתה האונייה המחודשת לחלוצת מחלקת התיירים בקווי הים התיכון. תאיה היו מרווחים והיה חדר אמבט צמוד לכל תא. היה בה אולם אוכל גדול, וכל 400 נוסעיה הרגישו שווי זכויות. מהירות  אוניית  "תל-אביב" הייתה 13 קשר והיא צרכה כמות גדולה של פחם, אך הייתה לפי העדויות, נקיה ומסודרת למופת.

משרד חברת דיזנגוף בעיר התחתית בחיפה, כנראה שנות העשרים

מודעה ב"דואר היום", 4 אוקטובר 1929

בעלי האונייה ניסו ככל יכולתם להשוות לאונייה העברית החדשה, אווירה עברית ביתית, ציונית מושלמת. כל צוות אוניית "תל-אביב", התהלך במדים. הקצינים  בסמל "מגן דוד" בנוסף לפסים על שרווליהם או כתפיותיהם. המלחים היו בכובע ועליו הסרט "אניית תל אביב".  כדי לא לפגוע ברגשות הדתיים הותקנו באוניה מטבח וחדרי אוכל מיוחדים לאוכלי כשר. היה בה גם בית כנסת מהודר. מאוחר יותר כשנהגה אוניית "תל אביב", להגיע לנמל חיפה או להפליג ממנה היו מנגנים על סיפונה את ה"תקווה", מי שלא אהב זאת היו כמובן ערביי נמל חיפה, ורב החובל זאב הים, בספרו "ספינות מספרות תולדות הספנות העברית", שיצא לאור בשנות ה-60 סיפר כי מנהל נמל חיפה דאז רוג'רס, קרא אליו את ארנולד הרשקוביץ ודרש שלא יניפו עוד על התורן הקדמי דגל עברי, אלה את הדגל הרשמי הפלשתינאי. הרשקוביץ  כמובן סירב.

 כשעגנה "תל אביב" לראשונה בנמל חיפה, מנה צוותה 142 איש, בכללם שני יהודים שוטפי כלים. שנתיים מאוחר יותר, כבר עבדו בה 132 יהודים. קברניטה הראשון של "תל אביב" היה  רב חובל לידיק והקצין הראשון היה רב חובל הנס רוזנטל. המכונאי הראשי היה אמיל רוזנטל.

אוניית נוסעים מפוארת בעלת שם עברי, היוצאת לארץ ישראל, עוררה התרגשות עצומה בקרב יהודי אירופה, והעיתונות הכללית באותה תקופה לא יכלה להתעלם ממאורע חשוב שכזה.

בלונדון פורסם למשל ב-18 בפברואר 1935 , כמה שבועות  לפני הגעתה לחופי ארץ ישראל, מאמר מערכת קצר  על האונייה היהודית החדשה, תחת הכותרת "אל הים":  וכך נכתב: ה"סוואטנקה הנאצית יורדת מטה מן התורן, ומעלה – מעלה עולה סמלה של ארץ-ישראל ומתנופף ברום. היהודים רוכשים את אוניתם הראשונה. גדול הוא  תפקידו של העם העברי בהיסטוריה של העולם. הם הנחילו לעולם שתי דתות וגם פילוסופים רבים, ואנשי מדע ואמנות אשר לא יספרו מרוב. ואולי תחשבו, כי אין זה גזע צבאי? הרומאים יספרו לכם אחרת. היה יהודה המכבי.  אולם  אנשי   ים ? – לא ! אפילו שלמה החכם שאל את הצי של חירם מלך צור כדי להשיג את זהב אופיר. "כי אני – תרשיש למלך בים אם אני – חירם אחת לשלוש שנים תבוא, אני – תרשיש נושאת כסף וזהב, שנהבים וקופים ותוכיים". "אני – תרשיש" – היו אנשים מספרד, אולם העם הזה לא איחר עדיין את המועד. גזע זה שהוא יודע להסתגל יותר מכל האומות שעל פני האדמה, יכול יוכל לצאת גם אל הים".

דואר היום 26 מאי 1936

יום הגעתה של האונייה תל אביב לחופי חיפה ב-22 בפברואר 1935, היה יום חג של ממש.  רבים נהרו לראות בפלא הגדול הניצב  על המים מול הר הכרמל ונושא את השם העברי "תל אביב". בין המבקרים הרבים ביום חג זה היתה גם משלחת מכובדת של פרנסי עיריית תל אביב ובראשם ראש העירייה מאיר דיזנגוף, שהביא  עימו את סמל תל אביב הכולל את סמל המיגדלור ובנוכחותו הודבק הסמל על דופן האונייה.

דברי הברכה שנשא מאיר דיזנגוף והאיגרת שמסר לאחר מכן ל"תל אביב" אשר בים היו מרגשים. וכך אמר בין היתר  דיזנגוף: "מי אלה כעב תעופנה וכיוונים אל אורוותיהם..." אלה הם נדחי ישראל השבים אל מולדתם מכל ארבע כנפות הארץ, נישאים על כנפי נשרים באניות יהודיות ודגל ציון על ראשן. מי פלל לנו, ששם הקסם אשר בו קראנו את העיר העברית שהקימונו על חולות ישימון רק לפני עשרים ושש שנים, - יתייצב לפנינו היום גם בצורת אוניה הנושאת עליה בגאון את שמה ואת דגלה של עירנו זו,  והמעלה אלינו אחים גולים מכל ארצות פזוריהם. ימי חג גדול הם לנו הימים האלה בהם עוגנת האוניה "תל אביב" בפעם הראשונה במימי ארצנו. אוניה זו לקחה עליה תפקיד כפול: להביא לכל חופי ימים את שם עירנו, המסמלת תחיית ישראל בארצו, ולהציע אל חוף מבטחים של מולדת את כל גולי ציון, השואפים לקומם את הריסותיה ולהחיות את שמימותיה. אונייה זו ובעליה מחדשים את המסורת ההיסטורית הנפלאה של יורדי-ים עבריים ופותחים לפנינו אופקים חדשים מחוץ לגבולות יבשתינו.

מאיר דיזנגוף

המשיך ובירך מאיר דיזנגוף: "בשם העיר הזו תל אביב, אשר את שמה שמתם  לנס ועל תורן אונייתכם – הנני מברך את כל אלה אשר החלו במפעל החשוב הזה ואת כל אלה אשר ימשיכו לעבוד בו, למן רב החובלים ועל פרחי המלחים. ברוכים אתם לנו, כי ברכה אתם מביאים לארץ  וענף חדש אתם יוצרים בשביל המרץ והיוזמה של בני נעורינו. יהי רצון שמפעליכם זה יגדל ויתפתח יחד עם העיר אשר את שמה לקחתם לכם לסמל, וכי בקרוב נוכל לבנות לכם נמל בה ולפגוש אתכם בזרועות פתוחות בבואכם לעגון במימי עירנו. ברוכים יהיו גם הנוסעים בספינה הזאת וכל העוזרים למפעל זה – כי יש שכר לפעולתם בתתם יד לדבר לאומי היסטורי ממדרגה ראשונה. העיר תל אביב הבנויה על קרקע איתן ומשורשת בתוך קרקע המולדת – שולחת את ברכתה ל"תל אביב" הספינה, מתנוענעת על גלי ים, וקוראת לכל הנוסעים בה ממזרח ומים, מצפון ומנגב: "בואו והתערו גם אתם בתוך האדמה המוצקה ושום רוח לא יוכל לזעזע אתכם ממקומכם !, עלו והצליחו !" כמונו בני תל-אביב, כן יעקבו גם יהודי כל העולם את תנועות הספינה "תל אביב" הכובשת לה מסילה בים, ויחד עם דגל הבד אשר יתנוסס על אונייתכם, יהיה דגלכם גם: אהבה נאמה ! לאות הקשר אשר לא ינתק בין העיר תל-אביב ובין הספינה "תל אביב" הננו שולחים לכם בזה, במתנה את סמל עירנו – "שער במבוא הים ומגדל – מאור לגולה", - ויהי נא הסמל הזה גם סמלכם אתם תמיד!"