שרונה אז והיום

ספרי תל אביב במהדורה דיגיטלית

גלריית סרטים

מגנטים תל-אביביים למכירה

מאמרים בתולדות תל-אביב

גלריית תמונות

פורומים

לוח אירועים

ספרים חדשים בנושא א"י

העולם שלי - מאמרים וכתבות על אטרקציות עולמיות

ארכיון ניוז-לטר שבועי

מאמרים וכתבות תיירותיות

סרטי תל-אביב הקטנה

מכתבי תודה על סיורים

ספרים של אילן שחורי למכירה

תל אביב - אודיסה

בית הבאוהאוס בו נולדתי - גורדון 67 תל-אביב

מסמכים נדירים מתולדות תל אביב

סרטים והופעות של אילן שחורי בתכנית רואים עולם בערוץ 1











עלייתה ושקיעתה של האונייה תל-אביב

עלייתה ושקיעתה של האניה "תל-אביב"

 הופעתה בחופי חיפה בשנת 1935 של אניית הפאר הציונית הראשונה  תל אביב  שינתה את מפת הימאות העברית לבלי שוב. הדרמה של שנות פעילותה המועטות משתווה רק לסופה העגום. צחוק הגורל הוא ששנים מאוחר יותר סיימה את דרכה בנסיבות קודרות לא פחות ספינת מסע נוספת, הפעם תחת כנפי הצי הישראלי, שנשאה את שמו של לא אחר ממאיר דיזנגוף

 

מאת אילן שחורי

בסוף מאי 1935, זמן קצר לאחר שהחלים זמנית ממחלתו הקשה שפקדה אותו, כשהוא חלש ונעזר במקורבים, עשה  מאיר דיזנגוף את דרכו לנמל חיפה. הוא לא יכול היה לוותר על הטקס הגדול, המרשים והמפואר שעמד להתקיים בנמל חיפה, עם בואה לחופי ארץ ישראל של אוניית  הנוסעים הראשונה של הצי העברי המתחדש שנשאה את השם "תל אביב". דיזנגוף,  כשנה וחצי לפני מותו (נפטר בספטמבר 1936), עשה מאמץ עליון להגיע ולקבל את פני האניה עם שמה של העיר שאהב ועמד אז בראשה, עם הפסקה קלה, 25 שנה. 

 דיזנגוף כל ימיו, אהב גם את הים. ב-1921  כשהוא בן 60  נתפס אומנם מתרחץ עירום בחופי ת"א, אך חיבתו לעולם המים ולעולם הספנות הייתה מוקדמת הרבה יותר. כבר ב 1904, עוד לפני שנהיה ראש עיריית תל אביב, הקים וניהל יחד עם שלושה שותפים, חברת ספנות גדולה, מ. דיזנגוף  ושו'ת. שלמרבה הפלא קיימת עד היום, כחלק מחברת הספנות צים. (ראה מסגרת נפרדת).  דיזנגוף עצמו, גם זכה אחר מותו להנצחה ע"י חברתו, באוניית משא "מאיר דיזנגוף" ששייטה בראשית שנות ה-50 בקו ישראל אמריקה.

הגעתה של אוניית "תל-אביב" לחופי ארץ ישראל, עוררה  גאווה והתרגשות גדולה לא רק בקרב תושבי תל-אביב אלא בכל ארץ ישראל כולה. אוניית הפאר הגדולה שהגיע לראשונה לחופי הארץ, מלחים עברים ובעיקר שם עברי, היתה אז דרמה של ממש. פעילותה הימית של  אוניית הנוסעים "תל אביב", הייתה אומנם אפיזודה חולפת בהיסטוריית  הימאות העברית המתחדשת, בסך הכל פעלה בארץ פחות משנתיים, אך הופעתה חוללה את התפנית המיוחלת והיוותה כר לימודי לעשרות ומאות אני וקציני ים שמילאו לאחר מכן את צי הסוחר הישראלי.

הופעתה בחופי חיפה במאי 1935 הייתה לא פחות דרמטית, משנות הפעלתה וגם מסופה העגום. צחוק הגורל הוא, ששנים מאוחר יותר, סיימה את דרכה גם כן בנסיבות עגומות ספינת מסע, כבר תחת כנפי הצי הישראלי, שנשאה את שמו של ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף.

מודעה למכירת מקומות באונייה "תל אביב", מחלקת תיירים

מי שהיה אחראי לפריצת דרך היסטורית זו של אוניה  מודרנית עברית ראשונה, היה איש עסקים יהודי גרמני עמיד בשם ארנולד ברנשטיין. יליד 1888 מברסלאו שבגרמניה, שהיה  בכורו של  איש עסקים גרמני, שיחד  עם אביו שפשט רגל בעסקיו,  הקים  ב-1919, אחר מלחמת העולם הראשונה חברה בהמבורג לספנות, שבסיסה היה בניו יורק והיא שייטה בקו גרמניה ואמריקה.  עליית הנאצים לשלטון בגרמניה פגעו בעסקיו הנרחבים ובצי בן עשר אוניותיו של ארנולד ברנשטיין  וזה החל לחפש דרכים להוציא  במהירות את הונו מגרמניה.

 חדר האוכל  המפואר של אוניית תל אביב במהלך 1935

היו אלה ימים של משפחות יהודיות אמידות שעוד הצליחו בדרכים אלו ואחרות להוציא הונם מגרמניה וחלקם עשו דרכן אל מחוץ לאירופה בסיוע חברתו של  ברנשטיין. משנודע לקבוצת יהודים, בעלי עסקים, כי ארנולד ברנשטיין מבקש למכור חלק מאוניותיו  תמורת מטבע גרמני, חברו אליו, רכשו אחת מאוניותיו, ויחד הקימו בסוף 1933 חברת אוניות חדשה בשם :  Palestine Shipping Co. Ltd., חברת ספנות ארץ ישראלית. האונייה שנגרעה מחברתו של ברנשטיין, היתה אוניית משא, בתפוסה ברוטו של 10,000 טון.

מטרת החברה החדשה היתה ברורה, להפוך את האונייה לסמל עברי בדרך של הפיכת אוניית המשא לאוניית נוסעים מהודרת. המטרה היה להגיע תוך שנה לנמל חיפה. ולפתוח קו נוסעים מפואר: חיפה – טרייסט – חיפה. ארנולד ברנשטיין, בזכות קשריו התוודע לאיש ספנות ציוני ארץ-ישראלי בשם יוסף (ברנרד) הרשקוביץ' והוא מינה אותו כנציג החברה החדשה בחיפה. יוסף (ברנרד) הרשקוביץ',  היה לימים, אביהם של סמי ויולי עופר, שהפכו לאחר מכן לבעליהם של אחת מחברות הספנות הגדולות בעולם. אביהם היה אחראי גם לעברות שמו: (הרש-הירש=צבי וביץ=בן).

לאחר שיפוץ ארוך, הפכה אוניית המשא הישנה, שנבנתה ב 1904, ונשאה לראשונה את השם Hohenstein   ולאחר מכן גם Colonia  ו- Polynesia, לאוניית נוסעים מפוארת שזכתה לשם העברי "תל-אביב". אורכה  המירבי היה 136 מטרים ורוחבה 15.5 מטרים.  לאחר השיפוץ היה בה מספר סיפונים. הם היו  רחבים ונוחים והאוניה  הצטיינה במערכת אוורור יעילה, אולי היתה זו האונייה הראשונה בים התיכון עם מערכת אוורור.

מתוך מודעות ברורה, החליטו בעליה לפתוח בה מחלקת נוסעים אחת בלבד. בכך  היתה האונייה המחודשת לחלוצת מחלקת התיירים בקווי הים התיכון. תאיה היו מרווחים והיה חדר אמבט צמוד לכל תא. היה בה אולם אוכל גדול, וכל 400 נוסעיה הרגישו שווי זכויות. מהירות  אוניית  "תל-אביב" הייתה 13 קשר והיא צרכה כמות גדולה של פחם, אך הייתה לפי העדויות, נקיה ומסודרת למופת.

משרד חברת דיזנגוף בעיר התחתית בחיפה, כנראה שנות העשרים

מודעה ב"דואר היום", 4 אוקטובר 1929

בעלי האונייה ניסו ככל יכולתם להשוות לאונייה העברית החדשה, אווירה עברית ביתית, ציונית מושלמת. כל צוות אוניית "תל-אביב", התהלך במדים. הקצינים  בסמל "מגן דוד" בנוסף לפסים על שרווליהם או כתפיותיהם. המלחים היו בכובע ועליו הסרט "אניית תל אביב".  כדי לא לפגוע ברגשות הדתיים הותקנו באוניה מטבח וחדרי אוכל מיוחדים לאוכלי כשר. היה בה גם בית כנסת מהודר. מאוחר יותר כשנהגה אוניית "תל אביב", להגיע לנמל חיפה או להפליג ממנה היו מנגנים על סיפונה את ה"תקווה", מי שלא אהב זאת היו כמובן ערביי נמל חיפה, ורב החובל זאב הים, בספרו "ספינות מספרות תולדות הספנות העברית", שיצא לאור בשנות ה-60 סיפר כי מנהל נמל חיפה דאז רוג'רס, קרא אליו את ארנולד הרשקוביץ ודרש שלא יניפו עוד על התורן הקדמי דגל עברי, אלה את הדגל הרשמי הפלשתינאי. הרשקוביץ  כמובן סירב.

תא מפואר של אוניית תל אביב במהלך 1935

 

 כשעגנה "תל אביב" לראשונה בנמל חיפה, מנה צוותה 142 איש, בכללם שני יהודים שוטפי כלים. שנתיים מאוחר יותר, כבר עבדו בה 132 יהודים. קברניטה הראשון של "תל אביב" היה  רב חובל לידיק והקצין הראשון היה רב חובל הנס רוזנטל. המכונאי הראשי היה אמיל רוזנטל.

אוניית נוסעים מפוארת בעלת שם עברי, היוצאת לארץ ישראל, עוררה התרגשות עצומה בקרב יהודי אירופה, והעיתונות הכללית באותה תקופה לא יכלה להתעלם ממאורע חשוב שכזה.

בלונדון פורסם למשל ב-18 בפברואר 1935 , כמה שבועות  לפני הגעתה לחופי ארץ ישראל, מאמר מערכת קצר  על האונייה היהודית החדשה, תחת הכותרת "אל הים":  וכך נכתב: ה"סוואטנקה הנאצית יורדת מטה מן התורן, ומעלה – מעלה עולה סמלה של ארץ-ישראל ומתנופף ברום. היהודים רוכשים את אוניתם הראשונה. גדול הוא  תפקידו של העם העברי בהיסטוריה של העולם. הם הנחילו לעולם שתי דתות וגם פילוסופים רבים, ואנשי מדע ואמנות אשר לא יספרו מרוב. ואולי תחשבו, כי אין זה גזע צבאי? הרומאים יספרו לכם אחרת. היה יהודה המכבי.  אולם  אנשי   ים ? – לא ! אפילו שלמה החכם שאל את הצי של חירם מלך צור כדי להשיג את זהב אופיר. "כי אני – תרשיש למלך בים אם אני – חירם אחת לשלוש שנים תבוא, אני – תרשיש נושאת כסף וזהב, שנהבים וקופים ותוכיים". "אני – תרשיש" – היו אנשים מספרד, אולם העם הזה לא איחר עדיין את המועד. גזע זה שהוא יודע להסתגל יותר מכל האומות שעל פני האדמה, יכול יוכל לצאת גם אל הים".

דואר היום 26 מאי 1936

יום הגעתה של האונייה תל אביב לחופי חיפה ב-22 בפברואר 1935, היה יום חג של ממש.  רבים נהרו לראות בפלא הגדול הניצב  על המים מול הר הכרמל ונושא את השם העברי "תל אביב". בין המבקרים הרבים ביום חג זה היתה גם משלחת מכובדת של פרנסי עיריית תל אביב ובראשם ראש העירייה מאיר דיזנגוף, שהביא  עימו את סמל תל אביב הכולל את סמל המיגדלור ובנוכחותו הודבק הסמל על דופן האונייה.

דברי הברכה שנשא מאיר דיזנגוף והאיגרת שמסר לאחר מכן ל"תל אביב" אשר בים היו מרגשים. וכך אמר בין היתר  דיזנגוף: "מי אלה כעב תעופנה וכיוונים אל אורוותיהם..." אלה הם נדחי ישראל השבים אל מולדתם מכל ארבע כנפות הארץ, נישאים על כנפי נשרים באניות יהודיות ודגל ציון על ראשן. מי פלל לנו, ששם הקסם אשר בו קראנו את העיר העברית שהקימונו על חולות ישימון רק לפני עשרים ושש שנים, - יתייצב לפנינו היום גם בצורת אוניה הנושאת עליה בגאון את שמה ואת דגלה של עירנו זו,  והמעלה אלינו אחים גולים מכל ארצות פזוריהם. ימי חג גדול הם לנו הימים האלה בהם עוגנת האוניה "תל אביב" בפעם הראשונה במימי ארצנו. אוניה זו לקחה עליה תפקיד כפול: להביא לכל חופי ימים את שם עירנו, המסמלת תחיית ישראל בארצו, ולהציע אל חוף מבטחים של מולדת את כל גולי ציון, השואפים לקומם את הריסותיה ולהחיות את שמימותיה. אונייה זו ובעליה מחדשים את המסורת ההיסטורית הנפלאה של יורדי-ים עבריים ופותחים לפנינו אופקים חדשים מחוץ לגבולות יבשתינו.

מאיר דיזנגוף

המשיך ובירך מאיר דיזנגוף: "בשם העיר הזו תל אביב, אשר את שמה שמתם  לנס ועל תורן אונייתכם – הנני מברך את כל אלה אשר החלו במפעל החשוב הזה ואת כל אלה אשר ימשיכו לעבוד בו, למן רב החובלים ועל פרחי המלחים. ברוכים אתם לנו, כי ברכה אתם מביאים לארץ  וענף חדש אתם יוצרים בשביל המרץ והיוזמה של בני נעורינו. יהי רצון שמפעליכם זה יגדל ויתפתח יחד עם העיר אשר את שמה לקחתם לכם לסמל, וכי בקרוב נוכל לבנות לכם נמל בה ולפגוש אתכם בזרועות פתוחות בבואכם לעגון במימי עירנו. ברוכים יהיו גם הנוסעים בספינה הזאת וכל העוזרים למפעל זה – כי יש שכר לפעולתם בתתם יד לדבר לאומי היסטורי ממדרגה ראשונה. העיר תל אביב הבנויה על קרקע איתן ומשורשת בתוך קרקע המולדת – שולחת את ברכתה ל"תל אביב" הספינה, מתנוענעת על גלי ים, וקוראת לכל הנוסעים בה ממזרח ומים, מצפון ומנגב: "בואו והתערו גם אתם בתוך האדמה המוצקה ושום רוח לא יוכל לזעזע אתכם ממקומכם !, עלו והצליחו !" כמונו בני תל-אביב, כן יעקבו גם יהודי כל העולם את תנועות הספינה "תל אביב" הכובשת לה מסילה בים, ויחד עם דגל הבד אשר יתנוסס על אונייתכם, יהיה דגלכם גם: אהבה נאמה ! לאות הקשר אשר לא ינתק בין העיר תל-אביב ובין הספינה "תל אביב" הננו שולחים לכם בזה, במתנה את סמל עירנו – "שער במבוא הים ומגדל – מאור לגולה", - ויהי נא הסמל הזה גם סמלכם אתם תמיד!"

מודעה שהופיעה על עסקי הספנות של מאיר דיזנגוף בעיתון "דואר היום",  1.6.1920

ב-17 למאי נרשמה האוניה "תל-אביב" בנמל חיפה כאוניה העברית הראשונה, ונרשמה בספרים כאניית נוסעים מספר 1. S.S 1)  א/ק ) ובאותו יום כבר הניפה את הדגל העברי. ב-27 במאי 1935, עשתה "תל אביב", לראשונה את דרכה לטרייסט מנמל חיפה, שעל סיפונה, תיירים יהודיים ואחרים שרכשו כרטיס בארץ ישראל. מאורעות חשובים רבים הקשורים בתחיית הימאות הישראלית התרחשו באונייה.

 חברי הקונגרס ה-19 שנסעו ללוצרן, בקיץ 1935, התקבצו יחדו בה כקונגרס ציוני זוטא ודנו בבעיות הימיות, בהם דוד רמז, אבא חושי, דוב הוז, ברל כצנלזון, גודלה מאיר, פולה בן גוריון ואחרים. רבים ראו בה התגשמות חלומו של בנימין זאב הרצל על אוניה עברית מנווטת בידיים עבריות, המסיעה צירים לקונגרס ציוני. ההצלחה אכן האירה פנים לאוניה בצעדיה הראשונים: כמות המטען שהובילה הייתה קטנה משום שהיבואנים והיצואנים היו קשורים עם חברות אוניות זרות. לעומת זאת היו 400 מקומות הנוסעים תפוסים כמעט תמיד.

תוכנית האנייה תל אביב

אך השמחה הגדולה להפלגתה של האונייה העברית הראשונה הייתה קצרה, קצרה מאוד. הצלחתה הייתה לצנינים בעיני מתחריה הזרים ואלו הערימו לא מעט קשיים, בעיקר בעיכובי אספקת מים ומזון, איחור במתן נתיבים  ועוד. 

הפלגתה באותם ימים בקו טרייסט – חיפה – טרייסט, נגס קשות ברווחיה של   חברת הספנות הלאומית האיטלקית "ללויד טריאסטינו", שעד  הגעתה של האונייה "תל אביב", מסלול קו זה היה בבעלותה המסורתית, וחברת הספנות האיטלקית עשתה ככל יכולתה לסלק את הספינה העברית מהאזור. כחלק מנסיונות הפגיעה, החליטו החברות האיטלקיות , להכניס למסלול של "תל אביב" אוניות גדולות ומודרניות, תוך כדי הורדה דרסטית של המחירים.

מהלך זה פגע באופן "דרסטי" ברווחיה של "תל אביב" ולאחר שנתיים של הפלגות רצופות קשיים, התערער מצבה הכלכלי של החברה המפעילה. יוסף הרשקוביץ', הנציג בארץ ומנהלי החברה לחמו ללא הרף להצלתה. הם גייסו לסיוע את דוד רמז, אבא חושי וברל לוקר, אך נכשלו. לפי דרישת דוד רמז, אז המזכיר הכללי של ההסתדרות, ואבא חושי ,רכשה הסתדרות העובדים את 2000 מניותיה של החברה, אך גם הזריקה הזו לא אפשרה לה להחזיק מעמד, אלה חודשיים נוספים לא יותר.

מודעת פרסומת של חברת דיזנגוף

ב-1937, נקראה "אסיפת חירום" להצלתה של החברה והאונייה "תל אביב". אישים רבים מראשי היישוב השתתפו בה. באסיפה נשמעו דברים קשים בעיקר מצד בעלי החברה ומנהליה בארץ על חוסר יכולתם להמשיך. יצחק רוקח, בנו של שמעון רוקח מייסד נווה צדק, ומראשי הפרדסנות בארץ, נכח באסיפה והתנדב להשקיע 10,000 לירות א"י להצלת האונייה, בתנאי שגם הסוכנות היהודית  תשקיע אותו סכום.

אליעזר קפלן שגם הוא נכח באסיפה הודיע כי הסוכנות תתנגד לפעול להצלתה של האונייה ולהשקיע בה כספים מחשש  להיכנס לעימות עם ממשלות זרות בעיקר עם ממשלת איטליה. עמדתו זו של אליעזר קפלן הכריע את הכף וחברת Palestine Shipping Co. Ltd., החליטה למכור את אוניית "תל-אביב".

לימים כתב דוד רמז בספרו "לרוח הים", שיצא לאור ב 1951 על הפרשה העצובה של האוניה "תל אביב". וכך כתב בין היתר: "...ואני, ברשות חברים,ברצוני להציב ציון למפעל חלוצי זה של יוזמה פרטית, אשר מקץ מלחמת-קיום נואשת בא בשלום עליו – והיישוב העברי, על מוסדותיו ואישיו והוגיו , והתנועה הציונית על מוסדותיה ואישיה ומפלגותיה, ילווה בשתיקה לעולם שכולו טוב, ואולי גם ירווח למישהו, כי חדלה התביעה החיה והתוכחה המטרידה של יצור עברי ימי , המבקש חיים ומגן...ואני נוטל רשות לשאול : עצם הופעת אונית נוסעים עברית ארץ-ישראלית, המחברת את ארץ-ישראל לאיטליה , כלום לא היה בה משום כיבוש מיוחד במינו ? כלום לא הגיע למניעי המפעל הזה עידוד וסעד בכל הצורות   האפשריות ?...  וכלום אין זו מחובת המוסדות העליונים לשקוד על הזדמנויות שאינן חוזרות על נקלה-או עליהם לעמוד מנגד ולבקש הצדקות להתחמקות ?      מהי משקיות ציונית : כיבוש או הסתכלות ?...... היש לנו רשות , כי תהיה לנו אניה עברית שלנו , קו עברי שלנו , צי עברי שלנו ? היש לנו רשות לוותר למישהו על הרשות הזו ? לכולם – לא רק לנו – העליה שלנו ?לכולם – לא  רק לנו – הפרי שלנו הנשלח ? ! מדוע איפה היה כלי-שיט עברי זה טרף ליריביו ? מדוע לא נמצא במוסדותינו הכוח לעמידה גלויה לצד המפעל החלוצי בחייו ומדוע לא גאלוהו במותו? מדוע נמכרה האניה "תל-אביב" ליפנים ?... .... בעלי העסק קראו לעזרה - הם היו מוכנים , באין-ברירה, למחוק את כל ההפסד של התקופה הראשונה, לשם הצלת גוף המפעל ועתידו, הם היו מוכנים לקבל מרות לאומית - אך גואל לא בא. שום גואל.לא גואל - שותף , לא         גואל – פודה , לא גואל - משקיע , לא גואל  - מלווה , לא גואל -  מציל . לא בעוד האניה מתאמצת לקיים את עצמה.לא בצאת נשמתה.

פרסומת תל אביב דואר היום  4 אוקטובר 1935

וכך בתום שנתיים של פעילות האונייה, הפסיקה האונייה ב-1936 להפליג וזמן קצר לאחר מכן, בראשית 1937, גם  נמחקה האונייה "תל-אביב" מהרישום הארץ ישראלי. הספינה נמכרה לחברה יפנית "קיטאגה אסאקיצ'י של אוסקה, היא חזרה לשמש כאוניית משא והפליגה בקו למזרח הרחוק.  ככל הנראה במהלך מלחמת העולם השנייה, נפגעה האוניה באוקיאנוס ההודי וטבעה.

אוניית תל אביב- מאוחרת למשא

לאחר קום המדינה הונצח השם "תל אביב" בשתי אוניות של צי הסוחר. בנובמבר 1949 הופעלה  למשך כ-12 שנה אוניית משא בקו ישראל אמריקה, מטעם חברת "אל-ים" ונשאה את השם "תל-אביב". האונייה התפרסמה ב-14 בדצמבר 1951 ביום שצוותה התנגד בכוח להשתלטות המשטרה עליה, בעת שביתת הימאים הגדולה.

משא תל אביב 2

משא תל אביב 3

בפברואר 1963 רשמה "אל-ים" אוניית צובר שהפליגה כעשרים שנה עם השם "תל-אביב". אולם שתי אוניות משא אלה, לא הצליחו להתקרב אפילו למפעל האדיר של אוניית  הנוסעים "תל אביב", גאוותו הגדולה של היישוב במחצית שנות ה-30.

האנייה "מאיר דיזנגוף"  

מאיר דיזנגוף, ששלט 23 שנה ביד רמה על תל-אביב, זכה גם הוא, לאחר פטירתו ב 1936 לאוניה שתישא את שמו. הפעם היתה זו אוניית משא, תחת צי הסוחר הישראלי, ששטה עם דגל ישראלי 5 שנים בלבד (1950-1955). בעליה של האונייה  היתה חברת מ. דיזנגוף ושות', חברה שהוקמה על ידי מאיר דיזנגוף ומספר שותפים עוד לפני שכיהן כראש עיריית תל אביב.

מאיר דיזנגוף, מהנדס כימי במקצועו, היה איש עסקים רב תחומי מעבר לעיסוקיו הפוליטיים. לאחר שנכשל בניהול בית החרושת לבקבוקי זכוכית  של הברון רוטשילד, שהקים בטנטורה ב-1891 ,הוא יצא לאודיסה  ב- 1895 ופחות מעשור לאחר מכן, שב ועלה בשנית לארץ ישראל. ביפו ייסד ב 1904 יחד עם חברו זאב גלוסקין את חברת "גאולה" לרכישת קרקעות, ובמקביל עסק בייבוא מכונות, והקים חברה לשרות עגלות מכניות במקום הדיליז'נס הנמשך על ידי סוסים, לצורך הובלת נוסעים לירושלים ולמושבות.

שנה  לאחר מכן ב 1905 במשרדו בבניין סוקסוק, שברחוב בוסטרוס  ביפו (היום רחוב רזיאל), הקים דיזנגוף  יחד עם עוד  שני שותפים ולאחר מכן שותף שלישי את חברת  מ. דיזנגוף ושות'", שהיתה פעילה בפיתוח המסחר בארץ ישראל  ובקשרים כלכליים עם ארצות חוץ. עוד לפני תום העשור החלה החברה לעסוק בהפעלת סוכנות לאוניות וייצוג חברות ספנות בארץ ישראל.

שלושת השותפים של מאיר דיזנגוף היו מאיר אריסון, לימים אביו של תד אריסון שהקים את חברת הספנות הגדולה בעולם "קרניבל קרוז ליינס" (אביהם של  מיקי ושרי אריסון בעלת בנק הפועלים. השותף השני היה היינץ גרץ והשלישי רפאל מלץ. על פי הסכם הייסוד שנחתם בין השותפים, היה שלאחר פטירתו של אחד מהם, יועבר חלקו בבעלות לשותפים האחרים, תוך פיצוי כספי למשפחתו. מאיר דיזנגוף נפטר ראשון בספטמבר 1936,  אחריו מלץ ומאיר אריסון נפטר בנובמבר 1945, כך שהיינץ גרץ נותר בעליה היחיד של החברה.

- "מעריב" 30 אוקטובר 1952 -מכירת דיזנגוף לצים

חברת מ. דיזנגוף ושות' המשיכה לשאת את שמה המקורי גם בניהולו היחיד של גרץ והיא הפכה להיות אחת מסוכנויות הספנות החזקות והמבוססות ביותר בארץ. היינץ גרץ עצמו נבחר לשמש כנשיא לשכת הספנות בחיפה. החברה ייצגה  חברות ספנות וחברות מסחר גדולות וחזקות בכל העולם. בשנות ה-30 הייתה החברה הסוכנת של אוניית הנוסעים הגדולה "פולוניה", שהפליגה אחת לשבועיים מנמל קונסטנצה בחוף הים השחור ברומניה דרך איסטנבול ופיראוס לנמל חיפה וחזור. בספינה זו הגיעו לארץ ישראל רוב עולי העלייה החמישית מפולין.

 בין השאר ייצגה חברת מ. דיזנגוף ושות' גם את חברת הספנות האמריקאית  "ISTHMIAN", אשר בבעלות חברת הפלדה  "U. S. STEEL". "מ. דיזנגוף" היא גם הסוכנת של חברת הפלדה.  ב- 1950, חברת "ISTHMIAN", רצתה להיפטר משלושת אניותיה המשא הישנות בנות השלושים,  "STEEL MARINER", "ATLANTA CITY"  ו- "MONTGOMERY CITY". היינץ גרץ רכש אותן, בעיסקה כלכלית טובה. "STEEL MARINER" הופכת ל- "אברהם גרץ" , על שמו של אביו של בעל החברה. "ATLANTA CITY" הפכה ל- "מאיר דיזנגוף"  והאחרונה ל- "הנרייטה סולד".  אורכה של "מאיר דיזנגוף" היה 135 מטרים ורוחבה המירבי 17 מטרים. היא היתה מסוגלת להוביל מטענים בגודל של כעשרת אלפי טונות.

"מעריב", 10 דצמבר 1952

העסקים של החברה שגשגו האניות הפליגו בקו אמריקה־ישראל והיוו תחרות רצינית לחברת הספנות הלאומית "צים". מאחר שלהיינץ גרץ היו קשיים מתמשכים בהשגת מטענים לאניותיו בקו ישראל-אמריקה, הוא נכנס בשלהי 1952 למשא ומתן עם "צים–חברת השיט" שהציעה לרכוש את חברתו. כשנודעו פרטי העסקה נתקף בנו אדן משבר פסיכוטי חמור, שהניעו למעשים קיצוניים על מנת לבטל את צעדי אביו. הוא עלה בראשית דצמבר על "אברהם גרץ", שעגנה באותה העת בניו יורק, פיטר את רב החובל והשתלט על פיקוד האנייה.

 לאחר שהאנייה הייתה מחוץ למים הטריטוריאליים של ארצות הברית הכריח את האלחוטאי לשלוח מברקים לראש ממשלת ישראל, לשר התחבורה, ליועץ המשפטי של הממשלה ולעיתון "מעריב", שבהם תבע למנות את אביו לשר התחבורה ואותו עצמו למפקד חיל הים. אם דרישתו לא תיענה, איים, יטביע את האנייה... "אברהם גרץ" שטה ארבעה ימים במרחק של 20 מיל מהחוף בין ארצות הברית וקנדה מבלי שהצוות יוכל להשתלט על רב החובל החמוש. לבסוף יצא אביו בסירה אל האנייה ושכנע אותו לרדת ממנה. האנייה המשיכה במסלולה, והדרמה בחוף המזרחי של אמריקה זכתה אז לפרסום נרחב בעיתונות ברחבי העולם. הפרשה לא מנעה בסופו של דבר את עיסקת מכירת החברה ל"צים" שבוצעה בסופו של דבר בראשית 1953.. היינץ גרץ עצמו, התיישב בטירה עתיקה ליד פירנצה, איטליה, וכתב ספר על הצייר ון גוך. שלוש אניותיה וגם הסוכנויות עברו לרשות "צים", והסוכנויות ממשיכות לפעול תחת השם המקורי עד היום.

ב-27 בינואר 1951, בעת ש"מאיר דיזנגוף" שטה באוקינוס האטלנטי, פקדה את האונייה שריפה גדולה, היא ננטשה על ידי צוותה ועמדה לטבוע. פריגטה בריטית ששטה בקרבת מקום נחלצה לעזרתה ובסיוע מלחי האונייה, כשמטוסי חיל האוויר האמריקאי חגים מעליה, הצליחו להצילה מטביעה. האנייה "מאיר דיזנגוף" נמכרה ל־"Neptune Transportation S. A", ושמה שונה ל־Neptune"" והונף עליה דגל פנמה. ב-1959 שוב נמכרה והפעם נקראה Marina D"".ובשנת 1960 פורקה לגרוטאות (אילן שחורי)

 

לקריאת מאמר זה שהופיע במגזין "ארץ וטבע" יש ללחוץ על הלינק הזה

 

הכותב אילן שחורי, הוא עיתונאי, וחוקר תולדות ת"א וא"י  ומורה דרך מוסמך. פרסם מספר ספרים בנושא, באחרונה הוציא לאור במהדורה חדשה ומעודכנת ספרו "חלום שהפך לכרך", עם תוספות במסגרת  שנת המאה של תל אביב. את הספר ניתן להשיג דרך אתר תל אביב שלי. אילן שחורי גם מקיים הרצאות על ראשית תל אביב והחיים בה   בשנות ההקמה ובשנות ה-20 וה-30 ועורך סיורים על פי הזמנה לבודדים, קבוצות ואורחים מחו"ל, במבחר מסלולים ברחבי תל-אביב וארץ ישראל, בעברית ובאנגלית. אילן שחורי עורך ומפעיל אתר המתמקד בתולדות העיר תל אביב בשם "תל אביב שלי" בכתובת:

http://www.mytelaviv.co.il     פניות והזמנות לאילן שחורי באמצעות המייל:

ilan@mytelaviv.co.il    או בנייד: 052-7747748 .

 

 

 

 

 

תגובות
ישנן 1  תגובות.     להוספת תגובה
1.  סיפור מרתק
אילן תודה על הסיפור המרתק. אתה מביא פרשיות עלומות של ממש. יישר כוח, יובל הררי

יובל הררי
נכתב בתאריך:  11/02/2014 סגור חלונית


  חזור למעלה  חזור למעלה  




For english click here


טיולים

כל הטיולים




חדשות

כל החדשות


מסמך השבוע
מסמך השבוע

לקראת הבחירות הקרובות. מסמך מ 1918 על תעמומלת הבחירות שהיתה בתל אביב. תעמולה לא כ"כ שקטה



תמונת השבוע
תמונת השבוע

 זיכרון של פעם. גן  פרסומת לגן החיות של תל אביב. בתחילה היה  הגן מחוץ לעיר ולאט לאט העיר התקרבה לגן ולפתע הגן היה במרכזה והפך למיטרד


<< פברואר, 2020 >>
א ב ג ד ה ו ז
            1
2 3 4 5 6 7 8
9 10 11 12 13 14 15
16 17 18 19 20 21 22
23 24 25 26 27 28 29
             
כל האירועים


הצטרפות לרשימת תפוצה


צור קשר


קישורים שימושים
עמוד תיור ישראלי בפייסבוק - הצטרף ע"י עשיית LIKE
לוח אירועים וחדשות של המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות
אתר הטיולים והמידע - תל אביב שלי
פרש - האתר להיסטוריה וידיעת הארץ
לוח המראות ונחיתות און ליין
מגילות ים המלח - תצוגה דיגיטלית
מאמרים בנושא תולדות ארץ ישראל שהופיעו בכתבי העת קתדרה ועת-מול
נתונים סטטיסטיים עכשווים על תל אביב, כולל שנתונים
תחזית מזג אוויר בתל אביב
כל הקישורים



פורומים פופולארים
חוות דעת ועצות של מטיילים
פורום מורי דרך מייעצים
מעולמם של בתי המלון
טיפים והמלצות מתיירות חו"ל
ספרי תולדות ארץ ישראל - יד שנייה - מכירה - החלפה
כל הפורומים


אתר תל-אביב שלי,  My Tel-Aviv - בעריכתו של אילן שחורי, ההיסטוריון של תל-אביב, מביא לגולשים חובבי תל אביב, ההיסטוריה של ארץ ישראל והציבור הרחב, מידע רב במאות כתבות, מאמרים, ניתוחים  מסמכים ותמונות העוסקים בהיסטוריה של העיר העברית הראשונה. ראו גם העמוד המיוחד בפייסבוק: http://www.facebook.com/MyTourIl
 

עמוד הבית  |  שאלות ותשובות  |  קישורים  |  סרטונים  |  חדשות  |  הוסף למועדפים  |  צור קשר  |  מפת האתר  |  מאמרים בנושאי תיירות ברחבי א"י  |  תמונות מימי תל אביב הקטנה  |  כיכר המדינה

2011 © כל הזכויות שמורות mytelaviv.