על שם – היסטוריה ופוליטיקה של שמות הרחובות בישראל / מעוז עזריהו

על שם – היסטוריה ופוליטיקה של שמות הרחובות בישראל / מעוז עזריהו

את ספרו של פרופ' מעוז עזריהו, "על שם – היסטוריה ופוליטיקה של שמות הרחובות בישראל", קראתי בהנאה רבה. הספר שיצא בימים אלה לאור בהוצאת "כרמל" בירושלים והוא בן  278 עמודים, ריתק אותי מכמה סיבות. ראשית קרבתי לנושא בשל היותי, זו תקופת כהונה שנייה,  חבר ועדת השמות וההנצחה בעיריית תל אביב; שנית כחוקר תולדות תל אביב  ושלישית כמורה דרך, המסתובב ימים ולילות ברחובותיה  של העיר.

בספר החדש סקירה נרחבת על תולדות שמות הרחובות בתל אביב  ובפתח מאמר זה אולי אתרום את הסיפור הבא שלא כלול בספר. ביפו  מדרום וממזרח לעיר העתיקה, קיים מזה מספר שנים רחוב על שמו של רבי יהודה הלוי, מהעיר רגוזה או בשמה המודרני דוברובניק. אולם ביפו, לא יודעים לקרוא כל כך שמות רחובות, ושם הרחוב בפי כל, הוא מרגוזה ואפילו נפתחה לפני מספר שנים מסעדה לא רעה בשם זה. גם תל אביב סבלה מעיוותים לא מעטים בשמות הרחובות, בעיקר בכיתובי השמות. כמו למשל במשך שנים רבות נכתב  בשלטי רחוב מונטפיורי: השר משה מונטפיורי. אולם מונטפיורי מעולם לא היה שר. הוא היה סר והטעות, שתוקנה בינתיים, נבעה אולי  משירו של יורם טהר-לב אותו שר  יהורם גאון על השר משה מונטפיורי.

לפני מספר שנים, שמעתי את מעוז עזריהו מספר באחת מהרצאותיו, כי הבריטים התאמצו לגלות את השם הערבי של כל מקום ומקום. הם נסעו לאתרים השונים ושאלו את התושבים הערבים המקומיים. לדבריו אחד הסיפורים שסבבו עניין זה היה מדוע  במפה הבריטית, יש כל כך הרבה מקומות שנקראים מוּשׁרֵפה, משרפת עצים? תשובתו הייתה, בבדיחות הדעות או ברצינות תהומית - משום שהבריטים שאלו כפריות, מה שם המקום והן ענו 'מוש עארפה' (לא יודעת).

פרופ' מעוז עזריהו

כך או כך, המחבר, פרופ' מעוז עזריהו, שהוא גיאוגרף תרבותי, המתמחה בשנים האחרונות  בתחומי זהות לאומית וזיכרון קולקטיב  מביא לנו  בספרו לא מעט פרפראות לצד ההיסטוריה והסיפורים מאחורי קביעת שמות הרחובות בשלושת הערים הגדולות, תל אביב, חיפה וירושלים לצד באר שבע, אופקים וגם נווה מונוסון, עיר הולדתו של המחבר וגם בשלושה יישובים ערביים: אום אל־פחם, כפר קאסם וכפר מנדא. לדברי מעוז עזריהו שמות הרחובות מייצגים את יחסי הכוחות הפוליטיים, את הקדימויות האידאולוגיות ואת ההעדפות התרבותיות של כל יישוב וכי שמות הרחובות הם כלי הנצחה, וקביעתם היא לעתים נושא לפולמוס ציבורי.

החלק הראשון של הספר, עוד לפני ניתוח שמות הרחובות בערים השונות מנסה מעוז עזריהו לקשר בין שמות הרחובות, תקשורת פוליטית והנצחה מצד אחד ושמות הרחובות כטקסט עירוני של היסטוריה מאידך. עזריהו דן לא מעט בשאלה אילו שמות יש לקבוע לרחובות   מי ומה זכאים להנצחה, ולעתים לא פחות חשוב - היכן. עזריהו קובע עם כך, כי שמות הרחובות הם משאב סמלי שחלוקתו היא ביטוי לקדימויות אידיאולוגיות ושל אינטרסים של אליטות, וביטוי למאמצי שתדלנות של מקורבים ושל קרובים לצלחת. כיוון שכך, לדבריו, הרשות נענית לעתים לדרישות של אזרחים המבקשים להשפיע על עיצוב נוף השמות העירוני.

 עזריהו מוסיף כי השימוש בהם ככלי להנצחה משייך את שמות הרחובות לגאופוליטיקה של הזיכרון הציבורי. עוד מסביר מעוז עזריהו בספרו,  כי  רחובות ״על שם״ משלבים את ההיסטוריה בגאוגרפיה העירונית, והזיכרון משולב בחוויית המקום. שמות זיכרון אינם ״משחזרים״ את ההיסטוריה כחוויה דרמתית, אך דווקא הבנאליות לכאורה שלהם היא שמאפשרת לשלב את ההיסטוריה המונצחת במרקם חיי היום־יום של האזרחים ובהקשרים אינטימיים של התנסויות אנושיות. מסקנתו עם כך ברורה: השמות הקיימים בהווה הם תוצאה של החלטות שקיבלו ממשלים קודמים. הם מייצגים את יחסי הכוחות הפוליטיים, את הקדימויות האידיאולוגיות, ואת ההעדפות התרבותיות של תקופות קודמות בהיסטוריה העירונית.

אין ספק שספרו של מעוז עזריהו מציע נקודת מבט חדשנית על סוגיות בעיצוב המרחב הציבורי ונופי זיכרון בישראל, רק חבל שהצד הוויזואלי של הספר קצת לוקה בחסר ומלבד העטיפה אין בו תמונות מפות או שרטוטים. אך כאן, אולי הסוגיה היא כבר כלכלית ובתקופה זו, קשה לבוא אל המו"ל בטענות.

 פרופ' מעוז עזריהו  הוא גיאוגרף תרבותי, המתמחה בשנים האחרונות  בתחומי זהות לאומית וזיכרון קולקטיבי. פרופ' עזריהו מלמד באוניברסיטת חיפה ובין ספריו בעברית: פולחני מדינה: חגיגות העצמאות והנצחת הנופלים בישראל 1956-1948 (שדה בוקר 1995): תל-אביב: העיר האמתית (שדה בוקר 2005).

את הספר  ניתן לרכוש ישירות בהוצאת הספרים "כרמל" על ידי ביקור בלינק הבא:

http://www.carmelph.co.il/