האומנם האונייה רוסלאן פתחה את העלייה השלישית ?

המכבים החדשים שהגיעו ב-1919 לחופי יפו

האומנם האונייה "רוסלאן" פתחה את העלייה השלישית ?

ב"נר שלישי" של חנוכה, השבוע לפני 96 שנה, הגיעה לחופי יפו, מנמל אודיסה, אנייה שעל סיפונה 638 נוסעים, שחלקם נכנסו לפנתיאון אישי הרוח והמעשה של היישוב ולאחר מכן מדינת ישראל. "אניית "המייפלאואר" כך כונתה האנייה הרוסית שעמה הגיעו בין היתר רחל המשוררת, פרופ קלוזנר, זאב רכטר, יהודה מגידוביץ', ברוך אגדתי, רוזה כהן ורבים אחרים. מידי חנוכה היו מתכנסים העולים למסיבת עולים בקולנוע "מקסים" בתל אביב. מחקרים של השנים האחרונות הוכיחו, כי ל"רוסלאן" נידבק דימוי שלא תמיד שיקף את האמת ההיסטורית.  מסתבר כי "רוסלאן" לא פתחה את "העלייה השלישית", אלא הייתה דווקא אחת האחרונות מבין ספינות העולים באותה שנה, ועל סיפונה לא היו ׳חלוצים׳ רבים מאלה שהגיעו באניות שקדמו לה.

מאת אילן שחורי

אחת השאלות המעניינות בחקר תולדות ארץ ישראל  שלאחר מלחמת העולם הראשונה, הייתה מהי הרשימה המדויקת של העולים שהגיעו באונייה "רוסלאן", מהנמל באודיסה והגיעו ליפו  בנר שלישי של חנוכה, (כ״ז בְּכִסְלֵו תר״פ), ב-19 בדצמבר 1919, השבוע לפני 96 שנה. אוניית המייפלאואר הארץ ישראלית שנכנסה להיסטוריה כמי שפתחה את העלייה השלישית ועליה הגיעו רבים מאושיות התרבות, החברה והרוח של ארץ ישראל.  638 נוסעים  הגיעו באנייה זו, והרשימה עצמה, התגלגלה באחרונה לידי כותב שורות אלה והיא מובאת בשלמותה בסיומו של מאמר זה.

בארכיון הציוני בירושלים נמצאו מסמכים רבים הקשורים לעלייה השלישית לארץ ישראל, וביניהם כאלה המתייחסים להגעתה ארצה של האונייה "רוסלאן", שם בין היתר נמצאו אותם מסמכים חבויים בהם גם הרשימה המקורית של הנוסעים ששהו על סיפון רוסלאן.

פרופ' קלאוזנר ורעייתו בעת הפלגתם ברוסלאן. קלאוזנר מתוקף מעמדו הבכיר היה יושב ראש הנוסעים

בין השמות המפורסמים שהגיעו לארץ ישראל באנייה חשובה זו היו אישים כמו ההיסטוריון, חוקר הספרות ואיש הרוח, פרופ' יוסף קלוזנר, שגם שימש כיו"ר וועד חבורת הנוסעים. האדריכלים יהודה מגידוביץ', מלך הבנייה האקלקטית בתל אביב וזאב רכטר מנביאי הבנייה בסגנון הבינלאומי, באוהאוס בעיר. הקריקטוריסט הראשון בארץ ישראל, הצייר והמאייר אריה נבון (היה ילד בן 10), אחיו הסופר, המחזאי והמלחין שמואל נבון, לימים מחברי השיר "ארצה עלינו" וכן הציירים יצחק פרנקל ופנחס ליטבינובסקי.

 קבוצת סופרים בניהם ביאליק על סיפונה של רוסלן ערב הפלגתה מהנמל באודיסה

 עוד היו על סיפונה של הרוסלאן ישראל גורי (לעתיד חבר הכנסת ואביו של המשורר חיים גורי), המשורר יונתן רטוש ואמו, הרופא הגלילי ד"ר שניאור זלמן אביגדורי, ד"ר חיים יסקי, מנהל ביה"ח הדסה שנרצח בשיירת הרופאים ב-1948, הרופא אריה דוסטרובסקי לימים דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת העברית בירושלים ובתו יוכבד דוסטרובסקי, לימים מייסדת האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. ד"ר ברוך ניסנבוים, מייסד מגן דוד אדום. לא פחות מששה רופאים הגיעו באותה אונייה. נמצאו שם גם הפסל משה ציפר, והפסל והצייר יוסף קונסטנט (קונסטנטינובסקי) כמה חברי כנסת לעתיד כמו ישראל גורי שהיה מראשי ההסתדרות שנים רבות, חברת הכנסת הראשונה רחל כהן-כגן (החתומה על מגילת העצמאות) והמשפטן ועסקן הספורט, איש הציונים הכללים, נחום חת.

 תעודת פליט שחולקה ברוסלאן

 באונייה  הייתה גם רוזה כהן, לעתיד ממנהיגות ההסתדרות וההגנה, אמו של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז"ל. באותה הזדמנות הגיע גם עורך "הארץ" לעתיד משה יוסף גליקסון, פאני חיסין, אשתו של הביל״ויי ד״ר חיים חיסין, הוריה של הטייסת זהרה לביטוב, הכדורגלן  והמאמן לוניה דבורין, אביו של שדרן הספורט דני דבורין, שהיה לימים גם ממקימי בית"ר ת"א. לוניה הגיע יחד עם אחיו חיים דבורין, לימים שופט בית המשפט המחוזי בת"א.

הגיעו גם הרקדן ברוך אגדתי, השחקן מאיר תאומי, אביו  של השחקן עודד תאומי, שנרצח באוגוסט 1947 בפיגוע הגדול בגן הוואי על גדות הירקון, המשורר יונתן רטוש (שמו הספרותי של אוריאל שלח או אוריאל היילפרין), אז בן 11 ולימים הקים את תנועת "הכנענים", וגם רחל בלובשטיין המשוררת, שניצלה את הגעתה של אונייה זו כדי לשוב לארץ ישראל. בסך הכל כ-60 נוסעים מתוך 638 שהוגדרו לימים כ"אנשי רוח" והוסיפו נופך מיוחד לבאי אונייה זו. דמויות שהשפעתן על היישוב ועל מדינת ישראל לאחר מכן הייתה רבה ביותר.

מכתב חברי ועד האונייה לוועד הצירים

הגעתה של האונייה רוסלן  ופתיחת קו השייט בין נמל אודיסה לנמל יפו, ובעיקר העובדה שהגיעו עליה נוסעים כל כך חשובים עוררה בחנוכה 1919 התרגשות רבה בארץ ישראל ובתל אביב בפרט. רבים ראו בהגעתה של רוסלאן "אתחלתא דגאולה", תחילתו של גל עלייה המוני  ומימוש בפועל של הצהרת בלפור שנתנה  על ידי הבריטים כשנתיים קודם לכן. תחושה ש"הבית הלאומי" אכן עומד לקום בקרוב. תקווה שלא התממשה בסופו של דבר.

 הרוסלאן במהלך ההפלגה

במאמרו "האונייה הראשונה של המנדאט",  שהתמקד ברוסלאן, כתב לפני כ-20 שנה , ד"ר מרדכי נאור בכתב העת "עתמול", כי בעת ההפלגה הארוכה מאודיסה לאיסטנבול ומשם ליפו, ערך אחד הנוסעים, המורה יצחק ספיבק,סקר מקיף על הנוסעים. הוא גילה כי רוב נוסעי הספינה הם צעירים לימים: למעלה משני שליש מהם עד גיל 30 ורק כעשירית — מעל גיל 50. בין הבאים היו 344 זכרים ו־276 נקבות. קצת למעלה ממחצית הנוסעים שלטו היטב בעברית, כאשר בין הגברים מגיעה ידיעת העברית לכדי 70 אחוז, בעוד שרק 30 אחוז מהנשים ציינו, כי שליטתן בעברית מספקת. ד"ר נאור מדגיש במאמרו כי יצחק ספיבק עבר מנוסע לנוסע ושאל אותו אודות עיסוקו. אלו התוצאות שהעלה: סוחרים — 36, תעשיינים — 6, פועלים — 47, בעלי־מלאכה — 39 (מהם 8 צורפים), תלמידים — 34 (מהם 15 סטודנטים), רופאים — 6, מהנדסים וארכיטקטים — 6, מורים, מורות וגננות — 16, בעלי מקצועות חופשיים — 9 (כולל סופרים, רבנים, רוקחים, מיילדות, חובשים), רוכלים — 10, איכרים — 3, בלי מלאכה קבועה — 65, מתפרנסים מן הצדקה — 15, כולם אנשי צפת שעזבו את הארץ בתקופת המלחמה. סך הכל בעלי מקצוע 292. השאר — ילדים ונשים חסרות מקצוע.

קבוצה מעולי רוסלאן על סיפון האונייה

לא פשוטה הייתה הדרך לארגון הנוסעים באונייה רוסלאן שהפליגה בסוף נובמבר 1919 ליפו. הימים ברוסיה היו מלאי תהפוכות, השלטון התחלף במהירות בין הבולשביקים לכוחות המתנגדים, רוסיה הייתה בעיצומה של מלחמת אזרחים. בשנת 1919, כשדרום אוקראינה נכבשה על ידי חיילות דניקין ה"לבנים", פנה הוועד האודיסאי לשלטונות בבקשה לאפשר לתושבי פלשתינה לחזור לבתיהם. בדרכים שונות הושג הרישיון ואז החלה מלאכת הזיופים של תעודות לידה מפלשתינה וצורפו לרשימה של תושבי צפת מאות אנשים שהיו להם זיקה וקשרים לארץ. העולים היו צריכים להוכיח את זכאותם לעלייה כ"פליטים מארץ ישראל" שנתקעו ברוסיה כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה. לצורך כך התקיימו קורסים ל"הכשרת פליטים" מארץ ישראל בו למדו המבקשים פרטים שונים על הארץ. כך, שערב העלייה לאוניה חולקו בנמל אודיסה לנוסעים תעודות כאילו היו פליטים החוזרים לארץ־ישראל.

 האניה רוסלאן עוגנת ב-נמל קושטא בדרכה מהעיר אודסה ל-ארץ-ישראל. 1919 ( אוסף  מכון זבוטינסקי)

הפלגתה של ״רוסלאן״ מאודסה ליפו נמשכה 21 ימי הפלגה קשים במיוחד עם לא מעט צרות. בתחנות השונות לאורך הדרך כמו בתורכיה ויוון, מנעו השלטונות מנושאי רוסלאן לרדת מהאונייה מחשש שאלו המגיעים מרוסיה הם למעשה ״בולשביקים בסתר״ ומטרתם, להסתנן לארצות חוץ.

העיתונות היהודית ברחבי העולם ובעיקר בארץ ישראל, עקבה בהתלהבות והתרגשות אחרי שביל מסעה של האונייה. עיתון "הצפירה" למשל כתבה בכותרת הידיעה שהופיעה ב 18 בדצמבר 1919: ״מקושטא מודיעים: הספינה הרוסית ׳רוסלאן, שהובילה הרבה עולים לארץ-ישראל השליכה עוגן בנמלנו. בראש הספינה התנופף דגל לבן־תכלת. ד״ר כלב, בא־כוחה הרשמי של ההסתדרות הציונית בקושטא, קיבל הודעה מאת המלאכות הבריטית כי על־פי טלגרמה שנתקבלה מקהירא, ושנחתמה ע״י המצביא אלנביי, ממלאים השלטונות הבריטיים את ידי ד״ר כלב לבדוק ולאשר את תעודות העולים״.

  דבר, 31 בדצמבר 1929

בעדות שהובאה בזמן אמת ב"פועל הצעיר" נכתב בין היתר:  "באנייה קודרת ומטלטלת על גלי ים עכורים, הגיעו המה, אחרי נדודים רבים וטלטולי־דרך ארוכים, למחוז חפצם. מהם - קודרים ואבלים, צללי בני אדם, שבפניהם ובעיניהם משתקפות עוד הבבואות המחרידות של חיי הבלהה ברוסיה ובאוקראינא; אלמנות ויתומים, חצאי משפחות ושרידי משפחות ובפיהם הבשורה האיומה הבלתי אמצעית, מחרון האף הגדול אשר נתך על המוני בני עמנו האומללים (לענייני השעה׳, הפועל הצעיר, ד׳ בטבת תר״ף, עמ׳ 4.)

הורדת הנוסעים  מרוסלאן, נדחתה ביממה וחצי בשל הים הסוער ורק ביום שישי, נר שלישי של חנוכה תר״פ — 19 בדצמבר 1919, הורדו העולים. עיתון ״הארץ״ מספר: ״מה היה יום שישי זה, יום שוב מאות הגולים מאודיסה ליפו — קשה לתאר. האוויר היה רע מאד. מטרות עוז ירדו, רוחות חזקות סערו — ובני יפו נלחמו בכל המפריעים והראו עבודה מצוינת ומסורה בסידורי ההורדה, בקבלת פני העולים כקבלת פני אחים״. הסיקור העיתונאי  של אותם ימים   שיבח את פעילותם ועזרתם של מנחם שיינקין, ראש ועד העליה, חברי ״הצופים״ בראשותו של צבי אורלוב (המורה להתעמלות צבי נשרי), מר לוין אפשטיין ובנו שסייעו בענייני המכס, הפקיד האנגלי מר בוסביל ואת ראשי העדה הארמנית ביפו שפתחו לרווחה את מנזרם והכניסו לתוכו את מאות העולים העייפים והרטובים, שם זכו לטיפול ראשוני ולמשקה חם.

מנחם שינקין - שהיה מנהל לשכת המודיעין של יפו מטעם הוועד האודסאי לפני מלחמת העולם הראשונה, ולאחר המלחמה עמד בראש לשכת העלייה בתל־אביב - נפגש עם נוסעי האנייה בעת שהגיעו לנמל יפו. בשיחתו עמם ביקש מהם שלא ירגישו ׳את עצמם במצב של מהגרים, כדרכם של אנשים הנודדים סתם ממקום למקום׳, אלא ׳כעולים לארץ־אבות׳.

 ההחלטה על הקמת הלשכה לקליטת העולים

פרופ' יוסף קלויזנר ששימש בתוקף אישיותו ומעמדו יו"ר ועד נוסעי אונית רוסלאן, כתב לימים בזכרונותיו: " בתחילת כסלו, תר"ף (דצמבר 1919 ),יצאנו בספינת-"רוסלאן" מאודיסה לארץ ישראל.בספינה היו 657 איש מכל השכבות והסוגים של יהודים, מבעלי "חלוקה"  צפתית עד צעירות אודסאיות , שלא היה להן מושג ברור, מה היא ארץ ישראל ולמה הן נוסעות לשם : הן ברחו מפני הרעב וממלחמת האזרחים ברוסיה. על כן אין לתמוה, שחלק מן הבאים לארץ ב"רוסלאן" עזב את הארץ ונתפזר באמריקה, במצרים ובארצות אירופה. אבל חלק גדול נשאר בארץ. בחנוכה של שנת תש"ה היתה חגיגת חצי יובל נהדרת "לרוסלאניים" ונתברר, שכמה וכמה מהם עזבו את "ארצות-החיים", אבל עדיין נשארו הרבה, ומתנתם היפה-70 עצים בחורשות של הקרן הקיימת-,שהיגשו לי בשעת החגיגה, נגעה עד לבי. "רוסלאן" היתה הספינה הראשונה של מאות עולים לארץ ישראל מיום שפרצה מלחמת העולם הראשונה ובה התחילה העליה השלישית, ואשרי שזכיתי להיות מן העולים הראשונים של עליה זו.ואולם "זכיה" זו היתה קשורה בצרות וייסורים הרבה. אי אפשר היה לספינה מרובת  נוסעים זו בלא "ועד-ספינה". ואני למרות שנאתי המושרשת בי להתמנות ליושב-ראש בכל חברה ובכל אסיפה שתהיה , נבחרתי ל"ראש-ועד-הספינה" .ודבר זה, שנעשה נגד רצוני , גרם לי עינויים וייסורים וגם איבוד כוחות וממון.

דבר, 25 בדצמבר 1959

שלושה שבועות שטנו בים, ואף פעם לא נתנו הרשויות של הנמלים לנוסעי "רוסלאן" לירד בחוף. והטעם היה-שאנו באים מרוסיה ואנו קומוניסטים ! אירוניה של הגורל : אנו, הציונים , שברחנו מן הקומוניסטים, נחשדנו כסוכניהם של הקומוניסטים !-צרה זו באה עלינו על-ידי עלילה שפלה: רב החובל הרוסי של הספינה הוביל, חוץ מנוסעים, גם שעורים, שציפה למכור אותן "המקח השוה" בקושטה או באתונה, שהיו זקוקות לכל מיני מצרכים כלכליים מרוסיה החקלאית, ואילו אנו, "הרוסלאנים" , דרשנו ממנו, שיוליך אותנו ישר ליפו, כפי שהיתנינו עמו, ועל כך רבנו איתו בחוזקה. ולפיכך הלך והלשין, שאנו קומוניסטים, כדי להתנקם בנו. מובן שהוליך אותנו בספינתו, למקום שליבו שלו חפץ, וכשהגענו לקושטה לא נתנו לנו השלטונות המשותפים של אנגליה צרפת ויוון , שמשלו אז בתורכיה המנוצחת הכבושה, לרדת אל החוף ולקבול על רב החובל, שמשהה אותנו בדרך, מתוך פניה פרטית ,ואף לא נתנו לנו להצטייד באוכל טרי....

מקושטה הלכנו לאתונה, כרצונו של רב החובל, אבל אף כאן לא נתנו לנו להכנס לפיראוס וליירד לאתונה, אלא השאירו אותנו בסאלאמיס, ושוטרים הועמדו על-יד ספינתינו, שלא נתנו לשום אדם לירד מן הספינה ולעלות עליה.שם עמדנו כמעט שבוע שלם,עד שהירשו לנו לעבור לפיראוס.אבל אף כאן לא הירשו לנו לירד אל החוף. ואז הורע המצב הכלכלי של הנוסעים.......תשעים עד מאה אנשים חלו במחלת ים במשך כל שלושת הימים,ו כשבאנו ליפו עדיין הבאנו עמנו חלק מכיכרות הלחם, שקנינו באתונה. ולא רק לחם הבאנו ליפו, אלא עוד כמה וכמה מיני מזונות – מרוסיה הרעבה לארץ ישראל השבעה. והעיקר- לא הבאנו לארץ לא רעבים ולא חולים. ודבר זה נעשה אפשרי הודות ל"ועדת האספקה" שנוצרה ב"רוסלאן" גופו. הועדה נוסדה לאחר שגברים ונשים מן הנוסעים, שלא כל "הרוסלאנים" מוכשרים לקנות אוכל כשר בספינה...".

עולי ׳רוסלאן׳ ציינו את יום בואם ארצה שנים רבות אחרי האירוע. הם ערכו מסיבות, בעיקר באולם קולנוע "מקסים", בפינת רחוב המלך ג'ורג' ושדרות בן ציון, (כיום חנות העין השלישית). פגישות ומסיבות אלה היו בדרך כלל בנר השלישי של חנוכה, במלאות חמש־עשרה, עשרים וחמש ושלושים וחמש שנה לעלייתם. במלאות שלושים שנה לעלייתם אף קראה עיריית תל־אביב רחוב על שם האנייה, בסמוך למועדון אריאנה של אז, אולם החתונות "בית על הים" של היום.

בשנים האחרונות, התרבו המחקרים בשאלה האם רוסלאן אכן היתה אוניית העולים לארץ ישראל החשובה ביותר והאם היא זו שפתחה את העלייה השלישית בתום מלחמת העולם הראשונה. בין החוקרים הבולטים שעסק בסוגיה זו היה פרופ' גור אלרואי. במאמר מצוין שחיבר פרופ' אלרואי ושנתפרסם בכתב העת "קתדרה", באפריל 2003, לפני יותר מ-12 שנה (קתדרה 107, ניסן  תשס"ג, עמודים  63-80), קובע פרופ' אלרואי כי רוסלאן לא הייתה האוניה הראשונה שהביאה עולים לארץ ב 1919, והיא לא הייתה זו שפתחה את "העלייה השלישית", אלא הייתה דווקא אחת האחרונות מבין ספינות העולים באותה שנה, ועל סיפונה לא היו ׳חלוצים׳ רבים מאלה שהגיעו באניות שקדמו לה.דימוי שנחקק בזיכרון הקולקטיבי לא מייצג נכונה לדידו את מהלך ההתרחשויות של 1919.

 פרופ' אלרואי מוכיח כי רוסלאן הייתה אחת האניות האחרונות שהביאו מהגרים לארץ־ישראל בשנת 1919 ובראשית 1920, חרף העובדה שיוחסה לה ראשוניות. במסקנות מאמרו קובע אלרואי כי בקושי 60 איש מבאי רוסלאן  ניתן להגדירם חלוצים ומי שבאו מתוך אידאולוגיה ציונית צרופה. קבוצה קטנה זו לדבריו, היא שדחקה - במתכוון או שלא במתכוון - את שאר הנוסעים שהגיעו עמם לשולי ההיסטוריוגרפיה. מספר גדול יחסית, אך לא מייצג, של אישי ציבור, עסקנים ואנשי רוח שהגיעו באנייה הוא שהפך את ׳רוסלאן׳ לסנונית הראשונה, אף שלמעשה הייתה האחרונה. בואם של עולים בעלי תודעה היסטורית ולאומית מפותחת - יותר מזו שהייתה באניות אחרות - הוא שהביא להנצחת ׳רוסלאן׳ ולהפיכתה לאנייה שפתחה את שערי הארץ. (כתב: אילן שחורי)